בדרך-כלל החברה קדישא היא שאחראית לאיסוף המת ממקום הפטירה, לשמירת הגוף ולטיפול בו עד הקבורה. באותו פרק זמן עושים חברי החברה קדישא מספר פעולות:

טקס הטהרה
טקס זה נעשה לכבודו של המת, והוא כולל פעולות של רחצת גוף המת, הלבשתו והכנתו לקבורה. את הפעולות מבצעים אנשים מקרב החברה קדישא הקרויים 'מתעסקים'. בכל גוף מתעסקים בין שלושה לששה אנשים. כאשר הנפטר הוא גבר - יהיו המתעסקים גברים. כאשר הנפטרת היא אשה - יטפלו בה נשים. 'מתעסקים' אלו מצווים על נהיגת כבוד מירבי בנפטר, לאור צלם האלהים בו נברא כל אדם. יש הנוהגים כי בנו של נפטר יעמוד בשעת טהרת אביו מעבר לדלת אולם הטהרה וייכנס על מנת לסגור את עיניו של הנפטר ולזרות סביבן עפר, כפי שעשה יוסף המקראי לאביו יעקב: "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (בראשית מ"ו 4).

טקס הטהרה נעשה בחדר המיועד לכך המצוי בדרך-כלל ליד בית הלוויות. מניחים את גוף הנפטר על קורה מיוחדת, כאשר רגליו לכיוון הדלת ופניו לפנים החדר. הטעם לכך סמלי: עם פטירתו של אדם עוזבת את גופו הארציות, החומריות והטומאה (המסומלת ברגליים), וכל שנותר הוא נשמתו ורוחניותו הטהורה (המסומלת בראש). בזמן שרוחצים את הגוף ומנקים אותו, המתעסקים אומרים פסוקים שונים הנוגעים לרחיצה, טהרה והלבשה, כדוגמת הפסוק: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם". (יחזקאל ל"ו 25). סיבת אמירת הפסוקים כפולה: הן משום תוכנם של הפסוקים הנוגע לטקס הטהרה והן כדי למנוע מן המתעסקים לעסוק בדיבורים בטלים ובשיחות חולין, כאשר המת מוטל לפניהם. בזמן שרוחצים המתעסקים את ראשו ושערותיו של הנפטר, הם מכסים את שאר הגוף, כדי לשמור על כבודו המקסימלי. לבסוף מסרקים את שערו של המת, מנקים ומקצצים את ציפורניו ורוחצים אותו בתשעה קבין (כ - 7 ליטרים) של מים. מנהג ירושלים לגבי נפטרים גברים הוא לסיים טקס זה לא ברחצה נוספת, אלא בטבילת הגוף במקווה טהרה.

לאחר הרחצה, מלבישים המתעסקים את הנפטר בבגדים מיוחדים הנקראים 'תכריכים' והעשויים מבד לבן פשוט (או מבד פשתן - על-פי הזמנת המשפחה). התכריכים כוללים מכנסיים (גם לאישה), חולצה, כתונת, כובע ועוד (בדרך-כלל 12 פריטים). מעל לבגדים, נעטף הגוף בבד לבן גדול הקרוי 'סובב'. נפטר גבר נעטף בדרך-כלל לשעת הלוויה גם בטלית. בחלק מן החברות יאפשרו לכם להחליף את הטלית הסטנדרטית בטליתו האישית של הנפטר. לפני הקבורה תוסר הטלית ולא תיקבר עמו.

חפירת קבר
החברה קדישא אחראית על הקצאת מקום הקבורה, על חפירת הקבר ועל הבאת הציוד הנדרש לשעת הלוויה - אלונקה לנשיאת המת, מעדרים לכיסוי הקבר וכדומה. חלוקת חלקות הקבורה נעשית הן משיקולים של מקום וצפיפות - כל העת נחפרות חלקות חדשות ומנסים לאפשר לכל משפחה את פרטיותה - והן משיקולים הקשורים להשתייכותו של הנפטר ושל משפחתו. משפחת כוהנים, לדוגמא, תיקבר לעיתים ליד שבילי מעבר ובקצה בית הקברות, משום שעל פי המסורת נוהגים כוהנים שלא להיכנס למעמקי בית הקברות. כמו כן, ישנם בתי קברות המייחדים חלקות שונות לעדות ישראל או לאגודות חברתיות (לדוגמא, חלקות לוותיקי ההגנה והאצ"ל) וכן לקבורות בעלות מאפיינים מיוחדים, כדוגמת קבורת תינוקות או עוברים שהופלו, קבורת אנשים שיש ספק ביהדותם, קבורת מתאבדים או קבורת חסרי-דת. חיילים נקברים בחלקות צבאיות ייחודיות.