ההליכה אל הקבר | קבורת המת | תפילת צידוק הדין | קדיש הגדול - קדיש דאתחדתא (התחדשות) | תפילת אשכבה - אל מלא רחמים | בקשת מחילה | עזיבת הקבר | היציאה מבית הקברות |
ההליכה אל הקבר
ברוב בתי הקברות נמצא בית הלוויות במרחק הליכה ברגל מן הקבר. במעט מן המקרים אין המקומות סמוכים ותידרש נסיעה נוספת בין טקס ההספד לטקס הקבורה. במקרה כזה, תיסע תהלוכה של מכוניות מאחורי הרכב הנושא את המת. נוהגים להדליק את אורות כלי הרכב גם לאור היום, כסימן לכך שמדובר במסע לוויה. כאשר מגיעים לבית הקברות, מכריז איש החברה קדישא על תחילת הלוויה ועל מספר הגוש בו נמצאת חלקת הקבורה והמלווים צועדים ברגל מאחורי הרכב הנושא את המת. קצב ההליכה יהיה איטי מהליכה רגילה, בשל הקצב בו נוסע רכב החברה קדישא. כדאי להצטייד מראש בפריטים מתאימים: בקיץ - בכובע המגן מפני השמש ובבקבוק מים, ובחורף - בבגדים חמים ובמטריה. ייתכן כי ישנה דרך עקיפה בה ניתן להגיע עד חלקת הקבר ברכב פרטי. במידה שמצויים בקהל אנשים מבוגרים או חולים - כדאי להתעניין באפשרות זו.
לרוב, אין מגבלות באשר לאנשים ההולכים אחרי ה'מיטה' ומלווים את המת בדרכו האחרונה. להפך, ככל שנוכחים יותר אנשים ומעורבים רבים בעסקי הקבורה, הרי זה כבוד למת. עם זאת, יש מקומות בהם נהוג 'מנהג ירושלים' על-פיו הצאצאים הישירים של נפטר-גבר אינם צועדים אחרי המיטה. כלומר, בניו ובנותיו, נכדיו וניניו של הנפטר אמורים להישאר בבית הלוויות ולא להמשיך עם מסע ההלוויה. במידה שאתם קוברים בירושלים או במקום אחר הנוהג לפי מנהג זה, ואתם כן מעוניינים להמשיך עם מסע הלוויה וללוות את הוריכם או סביכם למקום מנוחתם - תוכלו לעשות זאת אם תלכו 'לפני המיטה' ולא 'לאחר המיטה. כלומר, על צאצאיו הישירים של הנפטר ללכת ראשונים בתהלוכה (ביחד עם איש חברה קדישא מלווה), לאחריהם תובל המיטה, ולאחריה - כל שאר המלווים. מרגע שאתם מגיעים לחלקת הקבר - יתבקשו ילדי הנפטר לעמוד בצד עד לאחר סתימת הגולל. לפי המסורת היהודית, כהנים אינם רשאים להתקרב אל הקבר למרחק הקטן משני מטרים (ארבע אמות), והם יישארו לעמוד ב'שבילי כהנים', שהם השבילים הראשיים יותר בבית העלמין. אם מדובר בנפטר גבר שהיה כהן בעצמו (והודעתם על כך לחברה קדישא), בדרך-כלל ייקבר ב'חלקת כהנים' שתמוקם בסמוך לשביל שכזה, על-מנת להקל על קרוביו הכהנים בשעת הקבורה ובאזכרות משפחתיות.
ביציאה מבית הלוויות נוהגים בעדות מסוימות לשבור כלי חרס כסמל לשבריריות החיים ולהשליך מטבעות כאות להיפרדות מעולם החומר. במעברים שבין בית הלוויות לרכב החברה קדישא ובין הרכב אל חלקת הקבר, יכריז איש החברה קדישא: "ידידים וקרובים מתכבדים בנשיאת המיטה" והמלווים ישתתפו בעצמם בנשיאת האלונקה. נשיאת המיטה נחשבת למתן כבוד למת ובדרך-כלל מתחלפים הנושאים ביניהם, כדי לשתף רבים במלאכה.
במשך ההליכה המונהגת בידי אנשי החברה קדישא, יעצור המסע מספר פעמים על מנת להגיד פסוקים שונים ואת תפילת הקדיש. כאשר הנפטר הוא גבר - נאמר מזמור תהלים צ"א, מזמור העוסק במתן בטחון לאדם המתמודד עם אימת המוות. כאשר הנפטרת היא אשה - נאמרים גם פסוקי משלי ל"א, העוסקים באשת החיל רבת הפעלים. המזמורים נאמרים על-ידי אנשי החברה קדישא המנהלים את הלוויה, ועל האבלים להיות שותפים לאמירה. הקדיש נאמר, במידת האפשר, על-ידי האבלים עצמם. רוב חברות הקדישא נוהגות לעצור לשם אמירת הפסוקים והקדיש שלוש פעמים. חברות אחרות נוהגות, כפי שנהגו בתקופת התלמוד, לעצור שבע פעמים, כמניין ימי בריאת העולם.
תהלים צ"א -לנפטר ולנפטרת:
וְיהְי נֹעֵם יהוה אֱלוֹהֵינוּ עָלֵינוּ
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן,
אּמַר לַיְהֹוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ.
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת,
בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה. צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם,
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹך, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ,
רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
כִּי אַתָּה יְהֹוָה מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ,
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּך לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְך, פֶּן תִּגּוֹף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי.
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ.
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהו, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.
משלי ל"א - תוספת לנפטרת אשה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ,
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעוֹתֶיהָ.
טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָה, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכּוֹר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁה, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְּאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
כאן חוזרים האבלים ואומרים קדיש יתום.
לנוסח הקדיש לחצו כאן
קבורת המת
כאשר מגיעה תהלוכת הלוויה אל הקבר, מסתדרים האנשים מסביב לקבר הפתוח ואחד מאנשי החברה קדישא יורד לתוך הקבר, להכינו סופית לקבל את המת. יש הנוהגים להקיף את הנפטר שבע פעמים לפני ירידת הגוף לתוך הקבר תוך אמירת פסוקים. אנשי החברה קדישא משחררים כמה מקשירות התכריכים ומורידים את המת מן האלונקה אל הקבר, כשרגליו למטה ופניו למעלה ומשכיבים אותו על גבו כשידיו לצידי גופו. לפי מנהג ארץ ישראל, תיקבר הגופה לבדה, בלא אביזרים וחפצים ואף ללא טלית. בעת הורדת הגוף נוהגים לומר: "יָבוֹא בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ" (לנפטר גבר) או: "תָּבוֹא בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ" (לנפטרת אשה).
זהו בדרך-כלל החלק הקשה ביותר של טקס הקבורה, משום הסופיות שבהכנסת הגופה אל הקבר. אם דרוש לכם זמן-מה להתייחד ולהתאושש לפני שתוכלו להמשיך בטקס - הדבר אפשרי.
לאחר הכנסת הגוף אל הקבר מתרחשת סתימת הגולל: אנשי החברה קדישא יניחו קוביות בטון ('בלוקים') בתוך הקבר. הבלוקים אינם נוגעים בנפטר, אלא נתמכים בדפנות בטון שהוכנו מראש וביחד יוצרים מעין ארון קבורה קבוע. הקברן מכסה את הבלוקים במעט עפר ואומר:
"וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" [שלוש פעמים].
הנוכחים מוזמנים על-ידי איש החברה קדישא להשתתף בכיסוי הקבר בעפר המוכן לצורך כך בקרבת מקום. השותפות בתהליך זה נחשבת כבוד למת, ולכן נהוג כי כל אחד מן הנוכחים במעגל הקרוב לקבר לוקח לידיו את המעדר לרגע, על מנת לשים מנת עפר משלו על הקבר. את המעדר אין מעבירים מיד ליד אלא מניחים אותו על הקרקע בין אדם לאדם. בתום כיסוי הקבר תיקבע עליו לוחית הנושאת את שם הנפטר. לאחר שנטמן המת וכוסה הקבר נוהגים לומר פסוקים ומזמורים שונים, לפי מנהג המקום והחברה קדישא המטפלת בקבורה. בדרך כלל נאמרת תפילת צידוק הדין או מזמור ט"ז בתהלים.
תפילת צידוק הדין
לאחר הקבורה נוהג איש החברה קדישא לומר תפילת צידוק הדין. זוהי תפילה שמקורה בתקופת התלמוד, המדגישה את אפסות האדם מול גדלות האל, ובה מקבלים עליהם האבלים את דין המוות שנגזר משמיים. בימי השמחה (שנזכרו לעיל) בהם לא נוהגים להספיד, גם אין אומרים את תפילת צידוק הדין. בחלק מן המקומות נאמרת תפילה זו כבר לאחר ההספדים ולעתים אפילו לפני ההספדים. (התפילה מבוססת על פסוקים מספרי דברים ל"ב 4; שמואל א', ב' 6; תהלים קי"ט, קל"ז, וירמיה ל"ב 19).
תפילת צידוק הדין הנוהגת בקהילות אשכנז:
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
הַצּוּר תָּמִים בְּכָל פֹּעַל, מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִפְעָל, הַשַּׁלִיט בְּמַטָּה וּבְמַעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.
הַצּוּר תָּמִים בְּכָל מַעֲשֶׂה, מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה, חֶסֶד חִנָּם לָנוּ תַעֲשֶׂה, וּבִזְכוּת הַנֶּעֱקַד כְּשֶׂה, הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה.
צַדִּיק בְּכָל דְּרָכָיו הַצוּר תָּמִים, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, חֲמָל נָא וְחוּס נָא עַל אָבוֹת וּבָנִים, כִּי לְךָ, אָדוֹן, הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים.
צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ פִּקְדוֹן כָּל רוּחוֹת, חָלִילָה לְךָ זִכְרוֹנֵנוּ לִמְחוֹת, וְיִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ בְּרַחֲמִים עָלֵינוּ פְקוּחוֹת, כִּי לְךָ, אָדוֹן, הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים.
אָדָם אִם בֶּן שָׁנָה יִחְיֶה, אוֹ אֶלֶף שָׁנִים יִחְיֶה, מַה יִתְרוֹן לוֹ, כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה, בָּרוּך דַּיָּן הָאֱמֶת, מֵמִית וּמְחַיֶּה.
בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֱמֶת דִּינוֹ, וּמְשׁוֹטֵט הַכֹּל בְּעֵינוֹ, וּמְשַׁלֵּם לְאָדָם חֶשְׁבּוֹנוֹ וְדִינוֹ, וְהַכֹּל לִשְׁמוֹ הוֹדָיָה יִתֵּנוּ.
יש המוסיפים פסוקים אלה:
יָדַעְנוּ יְהֹוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְתִזְכֶּה בְּשָׁפְטֶךָ, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדַּת שָׁפְטֶךָ, צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
דַּיָּן הָאֱמֶת, שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת.
נֶפֶשׁ כָּל חַי בְּיָדֶךָ, צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ וְיָדֶךָ, רַחֵם עַל פְּלֵיטַת צֹאן יָדֶיךָ, ותֹאמַר לַמַּלְאָךָ הֶרֶף יָדֶךָ.
גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.
לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהֹוָה, צוּרִי וְלּא עַוְלָתָה בּוֹ.
יְהֹוָה נָתַן, וַיְהֹוָה לָקָח, יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבוֹרָךְ.
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.
תפילת צידוק הדין הנוהגת בעדות המזרח:
צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו.
בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה.
וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.
קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.
הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה.
אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה.
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
דַּיָּן הָאֱמֶת, שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת.
בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי יֱהֹוִה (אומרים: אֱלֹהִים) דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים,
וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר.
יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
לאחר תפילת צידוק הדין (ולעתים, במקום תפילת צידוק הדין) נאמר על-ידי איש החברה קדישא מזמור תהלים ט"ז, שעניינו הסתמכות על האל בעת צרה:
תהלים ט"ז:
מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ.
אָמַרְתְּ לַיהֹוָה : אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ.
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם.
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי.
יְהֹוָה, מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.
חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי.
אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.
שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט.
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.
כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת.
תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.
קדיש הגדול - קדיש דאתחדתא (התחדשות)
כעת נעמדים האבלים בקרבת מקום ואומרים יחדיו את תפילת הקדיש המיוחדת הנאמרת על הקבר - 'קדיש הגדול', 'קדיש דאתחדתא'. קדיש זה שונה מקדיש היתום שנאמר קודם לכן בהדגישו את הציפייה לישועה, להתחדשות ולתחיית המתים.
קדיש דאתחדתא:
האבלים: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
הקהל: אָמֵן.
האבלים: בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא
קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָה, וּלְאָתָבָא
פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב
מְשִׁיחֵהּ.
הקהל: אָמֵן.
האבלים: בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הקהל והאבלים: אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
האבלים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. הקהל: אָמֵן (או: בְּרִיךְ הוּא).
האבלים: לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא) וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא
וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הקהל: אָמֵן.
האבלים:
לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
לפי נוסח עדות המזרח: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה
וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
הקהל: אָמֵן.
האבלים: (פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא
(לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הקהל: אָמֵן.
קדיש דאתחדתא - התחדשות (תרגום):
האבלים: יתגדל ויתקדש שמו הגדול.
הקהל: אמן.
האבלים: בעולם שעתיד להתחדש, ולהחיות את המתים, ולהביא אותם לחיי עולם, ולבנות את העיר
ירושלים, ולהשלים את היכלו בתוכה, ולעקור עבודה זרה מן הארץ, ולהשיב את עבודת השמים
למקומה, וימלוך הקדוש ברוך הוא במלכותו וכבודו, ויצמיח את ישועתו ויקרב את משיחו.
הקהל: אמן.
האבלים: בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן.
הקהל והאבלים: אמן. יהי שמו הגדול מבורך, לעולם ולעולמי עולמים.
האבלים: יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא.
הקהל: אמן (או) ברוך הוא.
האבלים: למעלה מכל הברכות [בעשרת ימי תשובה: למעלה ולמעלה מכל הברכות] והשירות, התשבחות
והנחמות, הנאמרות בעולם, ואמרו אמן.
הקהל: אמן.
האבלים:
לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד: יהי שלום רב מן השמים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
לפי נוסח עדות המזרח: יהי שלום רב מן השמיים, חיים ושובע ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח
והצלה, לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן.
הקהל: אמן.
האבלים: [פוסעים שלוש פסיעות לאחור] עשה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] במרומיו הוא [לפי נוסח
עדות המזרח מוסיפים: ברחמיו] יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
הקהל: אמן.
לשמיעת הקדיש לחצו כאן
תפילת אשכבה - אל מלא רחמים
סופו של טקס הקבורה בתפילת אזכרה או בתפילת אשכבה, הנאמרת על-ידי איש החברה קדישא, או על-ידי אחד מקרובי וידידי הנפטר. תפילות אלו עוסקות בתקווה כי נשמת הנפטר תזכה לשלווה ובאפשרות למתן צדקה לכבודו של המת.
תפילת אזכרה לנפטר - קהילות אשכנז:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת פלוני בן פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטר ושמות הוריו] שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמו.ֹ בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ [ויש אומרים במקום: בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמתו], בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתו. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתו,ֹ יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ וְיָנוּחַ בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת אזכרה לנפטרת - קהילות אשכנז:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת פלונית בת פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטרת ושמות הוריה] שֶׁהָלְכָהְ לְעוֹלָמָה.ֹ בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָהֹּ [ויש אומרים במקום: בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמתה), בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָה. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירָהּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ,ֹ יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתָהֹּ וְתָנוּחַ בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהֹּ וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת אשכבה לנפטר ולנפטרת [נוסח מקוצר] - עדות המזרח:
הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיוֹתָיו, הוּא יָחוֹס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָמָה שֶׁל ֹ פלוני/ת בן/ת פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטר/ת ושמות הוריו/ה]. רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶנוּ/נָּה בְּגַן עֵדֶן. הוּא/הִיא וְכָל יִשְׂרָאֵל
הַשּׁוֹכְבִים/וֹת עִמּוֹ/עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת אשכבה לנפטר [נוסח מורחב] - עדות המזרח:
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ, אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן.
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.
סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.
מְנוּחָה נְכוֹנָה בִּיְשִׁיבָה עֶלְיוֹנָה, בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים, וְחִלוּץ עֲצָמִים, וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים, וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע, וְהַקְרָבַת יֶשַׁע, וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא [וחלק טוב] לְחַיֵּי הָעוֹלםָ הַבַּא, שָׁם תְהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִיְשִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם פלוני בן פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטר ושמות הוריו], רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶהּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתִפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא [שנפטר מן העולם הזה כרצון אלוהים אדון השמים והארץ]. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו, וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם אֲדֹנָי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָמִין יַעֲמִידֵהוּ וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ, וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. אֲדֹנָי הוּא נַחֲלָתוֹ וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב: יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
תפילת אשכבה לנפטרת [נוסח מורחב] - עדות המזרח:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא תִתְהַלָּל. תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
רַחֲמָנָא דְּרַחֲמָנוּתָא דִי לֵיהּ הִיא [האל שהרחמים שלו] וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא,
עַלְמָא הָדֵין וְעַלְמָא דְּאָתֵי [ובאמרתו נברא העולם הזה והעולם הבא]
וּגְנַז בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָן רְעוּתֵיהּ [והניח בו צדיקות וחסידות שעושות רצונו] וּבְמֵימְרֵיה וּבִיְקָרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרָן נֶפֶשׁ הָאשָּׁה הַכְּבוּדָה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת פלונית בת פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטרת ושמות הוריה], רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן.
דְּאִתְפְּטָרַת מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא [שנפטר מן העול ם הזה כרצון אלוהים אדון השמים והארץ]. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוֹס וִיַחְמוֹל עָלֶיהָ וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָהּ יִהְיֶה שָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
בקשת מחילה
יש קהילות הנוהגות לסיים את הטקס בבקשת מחילה מן המת, על מנת להקפיד בכבודו של הנפטר אף לאחר מותו. דברים אלו נאמרים על-ידי איש החברה קדישא שעסק במלאכת הקבורה, ופונה אל המת פנייה אישית:
פְּלוֹנִי/ת בֵּן/בַּת פְּלוֹנִי וְפְּלוֹנִית [כאן נאמר השם המלא של הנפטר/ת ושמות הוריו/ה],
בְּשֵׁם הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא, בְּשֵׁם הֶחָבֵרִים שֶׁהִתְעַסְּקוּ בְּךָ/בָּךְ, בְּשֵׁם מִשְׁפָּחְתְךָ/תֶךְ וְיְדִידֶיךָ/דַיִךְ,
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְךָ/מִמְךְ מְחִילָה. אִם חָס וְשָׁלוֹם פָּגַמְנוּ אֵיזֶה דָּבָר בַּטָּהֳרָה, בִּנְשִׂיאָת הַמִטָּה אוֹ בְּתִּקּוּן הַקֶבֶר,
סְלָח/סִלְחִי נָא לָנוּ, כִּי שְׁגָגָה הִיא. כָּל מַה שְׁעָשִׂינוּ הָיָה לִכְבוֹדְךָ/דֵךְ עַל פִּי מִנְהָג הַמָקוֹם.
אָנוּ פּוֹטְרִים אוֹתְךָ/אוֹתָךְ מִהֶיוֹת חָבֵר/ה בְּכָל חֶבְרָה אוֹ אֲגֻדָּה אֵיזוֹשֶׁהִי.
לֵךְ/לְכִי בְּשָׁלוֹם וְתָּנוּח/י עַל מִשְׁכָּבְךָ/בֵךְ בְּשָׁלוֹם, וְתַּעְמוֹד/י לְגוֹרָלְךָ/לֵךְ לְקֵץ הַיָמִים.
הְיֵה/היִי נָא מֵלִיץ/ת טוֹב בְּעַד מִשְׁפָּחְתְךָ וִידִידֶיךָ/דַיִךְ,
וְחַיִּים וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לָנוּ וְלְכָּל יִשְׂרָאֵל עַד הָעוֹלָם. אָמֵן.
עזיבת הקבר
כאשר הסתיים טקס הקבורה נוהגים המשתתפים לגשת לרגע אל הקבר ולהניח עליו אבן או עשב שנלקחו מהאדמה הקרובה. בעת הנחת האבן או העשב נוהגים לומר: "זָכוֹר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים ק"ג 41). מנהג הנחת האבן חוזר לא רק בעת הקבורה עצמה, אלא בכל עת שפוקדים את קברי ישראל, והקבר המלא באבנים מסמל את הכבוד שרוחשים למת. המנהגים להניח על הקבר זרי פרחים ולהדליק לידו נרות אינם מנהגים יהודיים במקורם, אולם מאחר ואומצו על-ידי רבים גם בישראל (לדוגמא, בלוויה צבאית רשמית), הרי שגם הם מסמלים את הכבוד למת ואת זכרו.
אם הבאתם עמכם נעלי בד או גומי, זה הזמן לחלוץ את נעלי העור שלכם ולהחליפן, כמנהג האבלים. אם הקבורה נערכה זמן קצר לפני שקיעת השמש ואתם מבקשים להחשיב את יום הקבורה כאחד מימי השבעה, חלצו נעליכם ושבו באופן סמלי לרגעים אחדים ליד הקבר, בעוד חבריכם ניגשים אליכם ומנחמים אתכם.
בטרם עוזבים המלווים את המקום, הם פונים לנחם את האבלים: הקהל מסתדר בשתי שורות, והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים בין השורות. בזמן המעבר, מנחמים אותם הנוכחים באמירה:
"הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיוֹן וִירוּשָׁלָיִם" (ע"פ ירמיהו ל"א 11, מקובל בקהילות אשכנז)
או
"מִן הַשָּׁמַיִם תְּנוּחֲמוּ" (מקובל בקהילות המזרח).
יש הנוהגים לבצע טקס ניחום זה תוך הפרדה בין נשים וגברים, כאשר קהל הגברים מנחם את האבלים, וקהל הנשים מנחם את האבלות. במקרים אחרים נערכות שורות הניחומים בקרב הגברים בלבד. טקס ניחום זה הינו פורמלי, וכמובן שאינו בא במקום הנחמה, השיחה והחיבוק האישיים שיהיו מנת חלקם של המנחמים ושל האבלים בהמשך.
היציאה מבית הקברות
ביציאה מבית הקברות, נוהגים לעצור בברזים המוצבים בכניסה וביציאה, וליטול ידיים. יש הנוהגים שלא לנגב את הידיים לאחר הנטילה. הנטילה היא סמל להשתחררות מן העיסוק במוות ומהטומאה המתלווה אליו. יש האומרים בעת הנטילה פסוק זה מנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו:
בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר (ישעיהו כ"ה 8).
ההליכה אל הקבר | קבורת המת | תפילת צידוק הדין | קדיש הגדול - קדיש דאתחדתא (התחדשות) | תפילת אשכבה - אל מלא רחמים | בקשת מחילה | עזיבת הקבר | היציאה מבית הקברות |
