מעמד הקדיש
תפילת הקדיש היא תפילה בשפה הארמית הנאמרת על-ידי אבלים לאחר פטירת קרוביהם. בדרך כלל נאמר הקדיש על ידי בן משפחה מן הדרגה הקרובה ביותר - הורים, בעל/אשה, אחים/אחיות, בנים/בנות. אם נפטר אדם גלמוד - יכול קרוב רחוק או ידיד לומר עליו קדיש. הקדיש מוקרא בטקס הלוויה והקבורה ולאחר מכן בהזדמנויות שונות בהן האבל מתפלל. הקדיש נחשב לתפילה חשובה, ולכן נאמר רק כאשר נוכח במקום 'מניין', כלומר - עשרה גברים מעל גיל שלוש-עשרה.
תפילת הקדיש זכתה למקום כה חשוב בקרב קהילות ישראל, עד כי גם רבים שאינם נוהגים ללכת לבית הכנסת דרך קבע, משנים ממנהגם בחודש או בשנה שלאחר פטירת קרובם והולכים לבית הכנסת לצורך אמירתה. במקרים בהם אין בנמצא אבל שיכול להגיד קדיש אחרי הנפטר, יש הנוהגים לפנות לקרוב משפחה רחוק או לידיד שיאמר קדיש במקום בן המשפחה האבל. ישנם אף בחורי ישיבה המקבלים על עצמם את עול הקדיש שלוש פעמים ביום, בשכר.
אמירת קדיש לנשים
במסורת היהודית משך השנים לא היה מקובל כי נשים תאמרנה קדיש אחר יקיריהן שנפטרו מן העולם, אלא בקהילות מעטות בלבד. בדרך-כלל יוחד תפקיד זה לגברים. עם הזמן, עלה הרצון מצד נשים, במיוחד במשפחות בהן לא היו גברים שיאמרו קדיש, לקחת משימה זו על עצמן. כיום ישנם חוגים (כולל חוגים דתיים וחרדיים) בהם נהוג שגם הנשים, ממקום שבתן בבית הכנסת - אומרות קדיש. כפי שאמירת קדיש על-ידי גברים מותנית בנוכחות 'מניין' של עשרה גברים במקום, כך נדרש 'מניין' גברים גם לאמירתו על-ידי נשים.
אמירת קדיש בידי אשה בשעת הלוויה הינה סוגיה הנתונה במחלוקת הלכתית. לפיכך, חברות הקדישא אינן מעודדות זאת. אשה הנוהגת לומר קדיש תוכל לעתים לעשות זאת גם בשעת הלוויה, במיוחד אם יצטרף לאמירת הקדיש אחד הגברים הנוכחים בלוויה (אחד האבלים האחרים או אחד מן המלווים).
אופן אמירת הקדיש
בזמן אמירת הקדיש, הופך האבל לרגע ל'חזן', ושאר הנוכחים מקשיבים לתפילתו, ועונים 'אמן' לאחר כל פסקה. ייתכן כי ינכחו באותה התפילה מספר אנשים האומרים קדיש בעת ובעונה אחת. במקרה כזה, ישתדלו האומרים לשמור על תיאום מסוים ביניהם, ולעתים יאט האחד את הקצב או ימתין מעט בסוף כל פסקה. בשל חשיבות תפילת הקדיש, נוהגים בחלק מקהילות ישראל (בעיקר בקהילות אשכנז) כי כל הציבור עומד בזמן שמיעתה. בקהילות אחרות, עומד רק האומר. בדרך כלל נאמר הקדיש במנגינת תפילה מקובלת. באתר האינטרנט של עתים ניתן לשמוע מנגינה זו, ובעת הצורך ? לחזור ולהתכונן עליה. עם זאת, אין כל חשיבות מהותית באמירת הקדיש דווקא במנגינה וניתן להקריא את הקדיש גם בלא מנגינה.
תוכן הקדיש ותרגומו
מילות הקדיש עוסקות בהלל ושבח לאל, במלכותו על העולם, ובבקשה לזכות בשלום ובחיים טובים. זו אינה תפילה לעילוי נשמת הנפטר, אלא הכרה מצד המתאבל במלכות האל למרות האבל הקשה שפקד אותו. המנהג לומר קדיש הוא גלגולו של נוהג מתקופת התלמוד שהתגבש לכדי תפילה זו בימי הביניים, בעקבות רדיפות.
ישנם מספר סוגי קדיש המוכרים בתפילות ישראל:
· קדיש יתום - קדיש הנאמר על ידי האבלים במהלך טקס הלוויה והקבורה, והוא ייאמר על-ידי האבלים במשך אחד עשר חודשים (באבלות על הורים) או במשך שלושים יום (באבלות על קרובים אחרים). הקדיש נאמר מספר פעמים בכל תפילה ותפילה, בימי-חול, בשבתות ובמועדים. כמו כן ייאמר קדיש זה בכל יום זיכרון שנתי לפטירת הקרובים, לאורך כל החיים.
· קדיש דאתחדתא - קדיש ייחודי לשעת הקבורה, שמקורו בראשית ימי הביניים והוא נאמר על-ידי האבלים רק על יד הקבר. תוכנו של קדיש זה מאזכר, נוסף לשבח לאל, גם את תחיית המתים ואת חיי העולם הבא ולכן נבחר להיאמר בשעת הקבורה.
· קדיש דרבנן - קדיש הנאמר מספר פעמים במהלך חלק מתפילות ישראל על-ידי האבל. הקדיש משובץ במקומות בהם הובאו בתפילה קטעים מן התלמוד, והוא מכיל תוספות העוסקות בחכמי ישראל.
· קדיש שלם וחצי קדיש - קדיש הנאמר בבית הכנסת על מנת להפסיק בין קטעי תפילה שונים. קדיש זה עשוי להטעות בשל הדמיון המילולי בינו לבין קדיש יתום, אולם מדובר בקדיש שאין לו כל קשר למוות ולאבלות, והוא נאמר על ידי החזן ולא על ידי האבלים.
לנוסח הקדיש לחצו כאן
לשמיעת הקדיש לחצו כאן
להרחבות נוספות על הקדיש באתר "קדיש יתום", לחצו כאן
