טקסטים ורעיונות לטקס שמחת בת מודרני

על אף שאין מבנה מסורתי קבוע לטקס, אפשר למצוא כמה מבנים עקרוניים לטקסי הולדת הבת הנוהגים בארץ ובחוץ לארץ בשנים האחרונות. יש הבוחרים מתוך מגוון המנהגים והמסורות את הרעיונות המתאימים להם ביותר.

בְּרוּכָה הַבָּאָה בְּשֵׁם אֲדֹנָ-י (על פי תהלים קי"ח 26, מקביל לקבלת הפנים לבן בטקס ברית המילה).

בְּרוּכָה אַתְּ לַאדֹנָ-י בִּתִּי (רות ג' 10, פסוק זה עיטר מדליה שהנפיקה מדינת ישראל בשנת 1982 במיוחד לציון אירוע של הולדת בת).

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שיר השירים ו' 10(.

בְּרוּכָה אַתְּ בָּעִיר וּבְרוּכָה אַתְּ בַּשָּׂדֶה בְּרוּכָה אַתְּ בְּבֹאֵךְ וּבְרוּכָה אַתְּ בְּצֵאתֵךְ (על פי דברים כ"ח 3, 6).

מֵאֵת אֲדֹנָ-י הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ, זֶה הַיּוֹם עָשָׂה אֲדֹנָ-י נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ (תהלים קי"ח 24-23).

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב' 14(.

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ (שיר השירים ו' 9, נאמר רק לבת בכורה).

דְּרוֹר יִקְרָא / דונש בן לברט

דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת – בַּת – בַּת
וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת – בַּת – בַּת
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יוּשְׁבַּת – בַּת – בַּת
שְׁבוּ וְנוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת – בַּת – בַּת.

יַעְלַת חֵן / פיוט עממי

יַעְלַת חֵן, הָעַלְמָה, נְעִימָה, כְּלִילַת יֹפִי, בַּת אֵיתָנִים
קוּמִי, אוֹרִי, כִּי בָּא אוֹרֵךְ וְזָהֲרֵךְ, וְקוּמִי צַהֲלִי בִּרְנָנִים.
קוּמִי עֲדִי צָנִיף מְלוּכָה, נְסוּכָה, וְלִבְשִׁי שָׁנִי עִם עֲדָנִים,
וּמִשְׁבְּצוֹת שֵׁשׁ וְרִקְמוֹת, כִּי מִכָּל עֲלָמוֹת,
נָוִית וְיָפִית הֲדוּרָה, קְשׁוּרָה בָּעֲבוֹתוֹת,
חָשְׁקֵךְ מִלְּפָנִים, יְאַשְּׁרוּךְ כָּל בָּנוֹת,
בְּתוֹף וְכִנּוֹר וּמְחוֹלוֹת.
עֵינַיִךְ זוֹרְקִים תּוֹתָח וּמַפְתֵחַ, שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ חוּט שַׁנִּים,
שִׁנַּיִךְ כַּבְּדוֹלַח, רַקָּתֵךְ כְּמוֹ פֶלַח רִמּוֹן, וְזֹאת קוֹמָתֵךְ יָפִית, וְדָמִית לְתָמָר נְעִימַת שׁוֹשַׁנִּים.

פיוטים אפשריים נוספים

בת נעימה / פיוט עממי

יעלה / סימן ישראל חזק

יפת עין / סימן ישעיה

בתי, קולך שמעתי / פיוט עממי

תהלים ק'

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַאֲדֹנָ-י כָּל הָאָרֶץ.
עִבְדוּ אֶת אֲדֹנָ-י בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.
דְּעוּ כִּי אֲדֹנָ-י הוּא אֱ-לֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
כִּי טוֹב אֲדֹנָ-י לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ.

מתוך תהלים קי"ח

הוֹדוּ לַאֲדֹנָ-י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי אֲדֹנָ-י כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
מֵאֵת אֲדֹנָ-י הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה אֲדֹנָ-י נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

תפילת חנה (שמואל א', פרק ב' 10-1)

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּאֲדֹנָ-י רָמָה קַרְנִי בַּאֲדֹנָ-י רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּאֲדֹנָ-י כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת אֲדֹנָ-י וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. אֲדֹנָ-י מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. אֲדֹנָ-י מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַאֲדֹנָ-י מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. אֲדֹנָ-י יֵחַתּוּ מְרִיבָו עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם אֲדֹנָ-י יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

נוסח קריאת השם מתוך טקס זבד הבת המסורתי (בשינויים קלים):

מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה וְרִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה וּמִרְיָם הַנְּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה הַזֹּאת, וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ ________ [שם התינוקת ושמות הוריה], בְּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בְּרָכָה, וִיגַדְּלוּהָ בִּבְרִיאוּת, שָׁלוֹם וּמְנוּחָה, וִיזַכֶּה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ וּבְחֻפָּתָהּ, בְּבָנִים וּבְבָנוֹת [הנוסח המקורי: בבנים זכרים], עוֹשֶׁר וְכָבוֹד. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

נוסח קריאת השם מתוך ברכת 'מי שברך' בעת העלייה לתורה:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֵדֶת _____ [פלונית בת פלונית] וְאֶת בִּתָּהּ שֶׁנוֹלְדָה לָהּ לְמַזָּל טוֹב, וְיִקָּרֵא שְׁמַה בְּיִשְׂרָאֵל _______ [פלונית בת פלוני ופלונית].
בַּעֲבוּר שֶׁבַּעֲלָהּ וְאָבִיהָ נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲדָן, בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחוּפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן.

נוסח קריאת השם מתוך טקס זבד הבת:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ [וְאִמּוֹתֵינוּ], קַיֵּם אֶת הַיּלְדה הַזוֹ לְאָבִיהַּ וּלְאִמַהּ, וְיִקָּרֵא שְׁמַה בְּיִשְׂרָאֵל ____ [פלונית בת פלוני ופלונית].
יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵאת חֲלָצָיו, וְתָגֵל אִמהּ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ", וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר… אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק [יצחק], וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". "הוֹדוּ לַ אֲדֹנָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ".

בריאת האדם

וַיִּצֶר אֲדֹנָי אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ב' 19-20).

מדרשים

"שלושה שמות נקראו לאדם הזה. אחד מה שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקרוי לו בספר תולדות ברייתו" (קהלת רבה ז' ג').

 "את מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו" (מדרש תנחומא ויקהל, א').

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם / זלדה

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱ-לֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.

כיום, משהשתנה מעמדה החברתי של האישה והולדתה של בת נעשתה גם היא לשמחה קהילתית, אפשר לבחור בין הברכות.

ייחודה של ברכת "הטוב והמיטיב" הוא אמירתה באירועים המציינים הנאה לציבור ולא רק ליחיד. במשך שנים נהגו לברך ברכה זו על הולדת בן בלבד. על הולדת בת נהגו לברך ברכת "שהחיינו", שנתקנה ליחיד בעת שהוא חווה חוויה חדשה ומשמחת.

ברכת שהחיינו

ההורים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

ברכת הטוב והמיטיב

ההורים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵיטִיב.

ברכת הגומל

ברכת הגומל היא ברכה שמברך אדם שהיה נתון בסכנה ויצא ממנה בשלום (על פי המסורת: יורדי ים, הולכי מדבריות, חולים שנרפאו, ואנשים שהשתחררו מבית הסוהר). ברכה זו נתקנה במקום קרבן תודה שהיו מקריבים בבית המקדש, ומטרתה לבטא את תחושת התודה על הרפואה וההצלה. תהליך ההיריון והלידה נחשב למצב של סכנה, ולפיכך המסורת היהודית מורה לאישה שעברה אותו בשלום לברך עליו. את ברכת הגומל ניתן לומר בכל מקום שמתכנס בו ציבור הכולל מניין.

היולדת: בָּרוּך אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֱגְּמָלַנִי כָּל טוֹב.
הקהל: אַמֵן. מִי שֶׁגְּמָלֵךְ כָּל טוֹב, הוּא יִגְמָלֵךְ כָּל טוֹב סֶלָה (נוסח עדות אשכנז).
או: "הָאֵ-ל שֶׁגְּמָלָךְ כָּל טוּב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה" (נוסח עדות המזרח).

ברכות נוספות

ברכת כהנים (גם הורים וסבים יכולים לברך)

יְבָרֶכְךָ/כֵךְ אֲדֹנָ-י וְיִשְׁמְרֶךָ/ךְ
יָאֵר אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלֶיךָ/יִךְ וִיחֻנֶּךָּ/ךְ
יִשָּׂא אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלֶיךָ/יִךְ וְיָשֵׂם לְךָ/לָך שָׁלוֹם.

ברכת ההורים

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבַרְכֵךְ אֲדֹנָ-י וְיִשְׁמְרֵךְ, יָאֵר אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלַיִךְ וִיחֻנֵּךְּ, יִשָּׂא אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם. וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבֵּךְ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת הַשֵּׁם עַל פָּנַיִךְ כָּל יָמַיִךְ שֶׁלֹּא תֶחֶטְאִי וְִיהִי חֶשְׁקֵךְ בַּתוֹרָה וּבְמִצְוֹות, עֵינַיִךְ לְנוֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךְ יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְלִבֵּךְ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, יָדַיִךְ יַעַסְקוּ בְּמִצְווֹת, רַגְלַיִךְ יָרוּצוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךְ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וִיְהִי מְקוֹרֵךְ בָּרוּךְ.

ברכת האחים והאחיות

אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה (בראשית כ"ד 60).

ברכת הסבים והסבתות

הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מ"ח, 16-15).
או: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל (תהלים קכ"ח 6).

להלן טקסט שכתב יהודי ששמח על לידת בתו הראשונה והפך לפופולארי בקהילות שונות. מדובר ב"שבע ברכות" במיוחד לשמחת הבת, המבקשות להאציל לתינוקת שאך נולדה את תכונותיהן של נשים מרשימות מההיסטוריה היהודית:

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּשַָׂרָה, אֵשֶׁת נְעוּרִים וְרַעְיָה נֶאֱמָנָה

יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱמוּנָה וְנֶאֱמָנוּת, מְסִירוּת וְטוּב לֵב יִהְיוּ יְסוֹד חַיַּיִךְ.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּרִבְקָה, אֵשֶׁת הַחֶסֶד וְעַמוּד הַנְּתִינָה
יִהְיוּ נַָא יָדַיִךְ וְלִבֵּךְ פְּתוּחִים תָּמִיד לְכֹל אָדָם, וְהַנְּתִינָה וְהַחֶסֶד – נֵר לְרַגְלַיִךְ.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּרָחֵל, מַשְׂאַת לֵב אֲהוּבָה וְאֵם אוֹהֶבֶת
יְהִי רָצוֹן שְׁתִּמַּלְאִי אַהֲבָה לְכֹל נֶפֶשׁ וּלְכֹל בְּרִיאָה, שֶׁתֹּאהַבִי אֵת הַבְּרִיוֹת וְתֵּאָהֲבִי עַל יָדָם.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּלֵאָה, אֵם הַבָּנִים וַעֲקֶרֶת הַבַּיִת
יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכִּי לִבְנוֹת בַּיִת נֶאֱמָן, יְסוֹדוֹתָיו עַל אַדְנֵי אֱמוּנָה וְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּמִרְיָם, נְבִיאָה וּמַנְהִיגָה לְעַמָּהּ
לְוַאי שֶׁתַּשְׂכִּילִי לְהַשְׁמִיעַ אֵת קוֹלֵךְ הַמְּיֻחָד לָךְ בְּסוּגְיוֹת שֶׁל כְּלָל כְּבִשְׁאֵלוֹת שֶׁל פְּרָט,
וּלְבַטֵּא אֵת תְּכוּנוֹתַיִךְ הַסְּגוּלִיּוֹת בִּנְתִיבֵי הַלִּמּוּד וּבְעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כַּאֲבִיגַיִל, רַבַּת תְּבוּנָה וְטוֹבַת עֵצָה, שֶׁמָנְעַָה אֵת דָּוִד מִלָּבׂא בְדָמִּים
יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּתַכְּנִי אֵת חַיַּיִךְ בְּעֵצָה טוֹבָה וּבְרֹב תְּבוּנָה, וְהָאֶמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהֱבִי.

יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּאֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל, מַלְכָּה לַגּוֹיִּם וּמוֹשִׁיעָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכָּרְכָה אֵת גּוֹרָלָהּ בְּגוֹרָל עַמָּהּ
וְא-לֹהֶיהָ, שֶׁשָּׂמָה אֵת נַפְשָׁהּ בְּכַפָּהּ וְהַחֲרֵשׁ לֹא הֶחֱרִישָׁה, שֶׁבְּחָכְמָה וּבְאֹמֶץ לֵב הֵבִיאָה תְשׁוּעָה לַיְּהוּדִים
וּמַפָּלָה לִמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם. תְּהֵא דַעֲתֵּךְ מְערֶבֶת תָּמִיד עִם הַבְּרִיוֹת – כּוֹאֶבֶת אֵת כְּאֵבָם וּשְׂמֵחָה בְּשִׂמְחָתָּם
וּתְהֵא נַפְשֵׁךְ קְשוּרָה תָּדִיר בְּגוֹרָל עַמֵּךְ וּבְִתִקְוָתּוֹ.

ניתן לשלב בטקס – בתחילתו, במהלכו ובסופו – קטעי שירה, מוסיקה ופזמונים העוסקים בלידה, בילדות ובהורות.

המעוניינים לחדש מסורת ארץ-ישראלית קדומה המתועדת בתלמוד יכולים לנטוע עץ בעת טקס שמחת הבת. על פי המסופר במקורות, משפחות אשר התברכו בתינוק היו נוטעות לכבודו עץ. בלידת בן ניטע שתיל של עץ ארז ובלידת בת ניטע שתיל של עץ תורנית (ברוש, אורן או שיטה). הקרן הקיימת לישראל ממשיכה גם היא מסורת זו ונוטעת עץ לכבוד כל ילד הנולד בישראל. בעת הנטיעה אפשר להקריא את המקור התלמודי (בארמית או בתרגום לעברית:(

תלמוד הבבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א:

דְּהָווּ נְהִיגִי
כִּי הֲוָה מִתְיְלִיד יָנוֹקָא – שָׁתְלִי אַרְזָא,
יְנוּקְתָא – שָׁתְלִי תּוֹרְנִיתָא,
וְכִי הָווּ מִינַּסְבִּי,
קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְּנָנָא.

תרגום:

שהיו נוהגים
כשנולד תינוק – שתלו ארז,
תינוקת – שתלו תורנית,
וכשהיו נישאים
קיצצו אותם [את העצים] ועשו מהם חופה.

יש הנוהגים להוסיף לטקס הרחת בשמים, המסמלים חיים, אהבה והתחדשות. לרוב משתמשים בבשמים טבעיים – ענפי הדס או רוזמרין, עלי נענע, מקלות קינמון או ציפורן, אך אפשר להשתמש בכל צמח או חומר שמפיצים ריח נעים. על הרחת הבשמים מברכים:

המברך (מחזיק בידו את הבשמים): בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי [ואם הבושם הוא ענף: עֲצֵי או עִשְׂבֵי] בְשָׂמִים.

אפשר ללוות את ההרחת הבשמים באיחול:

"וְהָיָה לָךְ הַיֶּלֶד הַזֶּה לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ" (על פי רות ד' 15(.

במסורת היהודית נהוג לציין כל אירוע במעגל החיים ובמעגל השנה בסעודת מצווה הכוללת לחם ויין. בנוסף ניתן להגיש מאכלים מיוחדים המסמלים לידה ופריון (כגון דגים, רימון)

אם עורכים ברכת המזון בציבור, אפשר להוסיף ל"ברכות הרחמן" תוספת שמקורה בזבד הבת הספרדי והיא מקבילה לתוספת הנוהגת בברית המילה. אפשר גם לומר את התוספת במנותק מן הסעודה, כחלק מן הטקס.

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אֲבִי הַיַּלְדָה וְאִמַָּהּ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלָהּ וּלְחַנְּכָהּ וּלְחַכְּמָהּ,
לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל עַמָּהּ וִיהִי אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֶיהָ עִמָּהּ.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַרַכָּה וְהַעֲדִינָה, וְיִהְיוּ יָדֶיהָּ וְלִבָּהּ לָאֵ-ל אֱמוּנָה,
וְתִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַקְּהִלָּה אֲשֶׁר שָׂשׂוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּגִילָה,
וִישַׁלֵּם פָּעֳלָם וּמַשְׂכֻּרְתָּם כְּפוּלָה, וְיִתְּנֵם לְמַעְלָה לְמָעְלָה.
הָרַחֲמָן הוּא יִגְאָלֵנוּ גְאֻלַּת עוֹלָמִים, בִּזְכוּת שׁמְרֵי בְּרִיתוֹ הוֹלְכֵי תָּמִים,
וִיבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים, לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים.
הָרַחֲמָן אֲשֶׁר כּוֹנֵן צַעֲדֵנוּ עַד הֲלוֹם, יְקַדֵּשׁ בָּנוּ אֶת שְׁמוֹ אֲשֶׁר בְּעֵילוֹם,
וְיָאֵר אֲלֵינוּ כַּשֶּׁמֶשׁ וְיַהֲלוֹם, בְּרִיתוֹ תִהְיֶה אִתָּנוּ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.