אפליית עולים ברשות האוכלוסין וההגירה באמצעות עיכוב מתן שירותים אזרחיים

• רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מודיעה לפתע לאזרחים, שעלו לארץ כיהודים מכוח חוק השבות, כי עלה חשד בדבר יהדותם ועליהם לוותר על רישומם כיהודים במרשם האוכלוסין.
• מטרת מרשם האוכלוסין האזרחי היא איסוף חומר סטטיסטי. עם זאת, בתי הדין הרבניים  מעבירים כדרך קבע את החלטותיהם לעניין קביעת מעמד אישי של אזרחים לרשות האוכלוסין, בבקשה לשלול גם את הרישום האזרחי.
• במקרים רבים, רשות האוכלוסין מסרבת להעניק שירותי מרשם בסיסיים לאזרחים כל עוד אין הם מסכימים לשינוי פרטי הדת והלאום שלהם. בין היתר, מסרבת הרשות לרשום ילדים רבים שנולדו לאם יהודייה בתור "יהודים", גם כאשר מדובר במשפחות שנמצאות בארץ עשרות שנים ושייכות לחברה היהודית.
• לפי נתונים שפורסמו ישנם אלפי ילדים שרישומם היהודי נשלל, שלא על פי בקשת ההורים, תוך ניתוק דת הילד מהוריו, ובניגוד לנהלי רשות האוכלוסין.

תופעה זו מצטרפת למגמה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, שבה גורמים בממסד הדתי ובגופים ציבוריים נוספים מערערים על יהדותם של עולים מבריה"מ וממדינות אחרות.

בשנים האחרונות, התקבלו בארגון ׳עתים׳ פניות המעידות על תופעה חוזרת ונשנית – הרשות מחזיקה בעולים וילדיהם כ"בני ערובה" בנוגע למימוש זכויותיהם הבסיסיות. מדובר בהתעמרות חמורה באזרחים שהרשות מסרבת לספק להם שירותים כמו חידוש תעודת זהות ודרכון, שינוי מצב אישי ועוד, בטענה שעליהם להוכיח פעם נוספת את יהדותם כתנאי לקבלת שירותים אלו, שנים רבות לאחר שהם או הוריהם עלו לישראל כיהודים.

במקרים מסוימים, מסרבת הרשות לרשום כיהודים ילדי אזרחים אשר מסומנים כמי שנדרשים ל"בדיקה", עד אשר תוכיח האם את יהדותה בשנית, על אף שהיא כבר רשומה כיהודייה ומשפחתה קיבלה אישור על יהדותה בעת העלייה לישראל.

משפחות רבות מוצאות עצמן נדרשות להוכיח את עצם שייכותן למדינתן, לאומן ודתן, כאשר חלק מהראיות ששמשו לכך כבר לא בידיהן מפני שעברו שנים רבות מאז שעלו ארצה. כך, מדינת ישראל בעצמה היא זו שפוגעת בעולים, תוך ערעור על זהותם, התערבות בצנעת חייהם ופגיעה בשמם הטוב.

מדיניות זו, שמבקשת לשלול ממשפחות את רישומן כיהודים, עשרות שנים לאחר עלייתן ארצה, פוגעת באלפי משפחות ובזהותה היהודית של מדינת ישראל

מבחינה חוקית, לא ברור מניין שואבת רשות האוכלוסין סמכות לחקור מיוזמתה את יהדותן של המשפחות, לחלוק על תעודות ציבוריות המעידות על לאום ודת יהודיים, ולקבוע שיש צורך שיוכיחוזאת בפניה שוב. מדובר בחריגה בוטה מסמכותו של פקיד הרישום, אשר הינו מאסף נתונים סטטיסטי בלבד. 3 כמו כן, אין כל סמכות בחוק לעכב מתן שירותים לאזרחים כל עוד הם אינם מסכימים לשינוי פרטי הדת והלאום שלהם.

יתרה מכך, לא ברור מאיזו סמכות בתי הדין הרבניים מעבירים מידע שניתן לצורך רישום לנישואים לרשות האוכלוסין, ומדוע היא עושה שימוש פסול במידע זה בכדי לבלוש אחר דתם של אזרחים.

מציאות שבה רשות ציבורית פועלת בניגוד לנהליה שלה, כמובן כאשר היא פועלת בניגוד להוראות החוק ונוטלת לעצמה סמכויות שלא ניתנו לה בדין, הינה מצב שערורייתי שאינו יכול להתקיים בכפיפה אחת עם מנהל ציבורי תקין

יש לקבוע הנחיות לפיהן יופסקו או יוגבלו חקירות יזומות אחר דתם ולאומם של אזרחי ישראל במסגרת רשות האוכלוסין, על פי עקרונות אלו:

1. הגבלת היכולת לפתוח בבירור: פתיחה בבירור אודות יהדותו של אדם לעניין מרשם האוכלוסין תהיה מוגבלת רק למקרים של גילוי מעשה מרמה שעומד ברף ראייתי גבוה, שעמד בבסיס הזכאות להירשם כיהודי בעת העלייה ארצה.
2. מניעת העברת מידע מבתי הדין: פסק דין של בית דין רבני כי אדם לא הוכיח את יהדותו לצורך נישואים או  ירושים, אינו מהווה עילה לפתיחת חקירה אזרחית לשלילת רישומו של אדם. קל וחומר שאין זה בסמכותה של רשות האוכלוסין לפתוח בחקירות כנגד צדדים שלישיים, שפרטיהם הובאו בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים.
3. שקיפות מלאה והגבלת אופן עריכת הבירור: על הרשות ליידע מיד את האזרח בכתב שנפתח בירור בעניינו, תוך נימוק וביסוס מלא של טענותיה, ועליה למצות את הבירור בטרם פנייתה לדון בשינוי הרישום. כל אזרח זכאי למלוא השירותים ממשרד הפנים, ככל אזרח אחר, גם אם נערך בירור בעניינו, וכמובן שאין לעכב רישום יהדות של קטין. על הבירור להיות מוגבל בזמן מרגע הפנייה לאזרח, אם הבירור לא להגיע למיצוי לאחר מועד זה, הספק ביהדותו ימחק כליל.
4. הבטחת גמירות דעת בשינוי דת ולאום: על הרשות להבהיר לאדם שמסכים לשינוי דתו ולאומו שאין עליו חובה לעשות כן, ושזכותו לשמור על רישומו ולקבל כל שירות גם בלי שינוי זה.
5. זכויות הילד: כל ילד זכאי להיות רשום על פי דתם ולאומם של הוריו וזכאי שפרטי דתו ולאומו ירשמו במרשם בסמוך להיוולדו.