מאת הרב ד"ר שאול פרבר. פורסם במקור באתר כיפה
מדבריו של הרב שלמה אבינר נגד העתירה שהגשנו בארגון "עתים", הדורשת לאפשר לנשים להיבחן במבחני הרבנות ולהכיר בהשכלתן התורנית, ניכר חוסר היכרות עם העובדות והבנה של ההשלכות הכלכליות הנוגעות לכך. לא אתייחס כאן להצהרותיו בנוגע למעמד האישה ביהדות – זהו דיון הלכתי והיסטורי נרחב – וראוי שנשות הלכה יהיו אלו שיגיבו לגופם של הדברים. עם זאת, כרב שמהווה חלק מהרבנות, איני יכול שלא למחות על העיוורון בדבריו כלפי המציאות הנוכחית והחשיבות שיש להכרה במסגרת מבחני ההלכה ברבנות.
כיום, במסגרת תפקידים שונים בשירות הציבורי, מעבר של מבחני רבנות יכול להעניק כשירות זהה לתואר ראשון, ויש לכך משמעויות הן לגבי הגשת מועמדות למכרזים חדשים והן לגבי תוספות שכר המגיעות מתוקף קבלת התעודה. במשרות ברשויות המקומיות הדורשת תואר ראשון ברף הגשת המועמדות, ניתן לגשת בעזרת תעודות מעבר של מבחני הרבנות כמקבילה – אפיון זה נוצר כאשר ביקשו להשוות את ההשכלה התורנית שרוכשים המוסמכים לרבנות לכל השכלה דומה באקדמיה.
בעוד גברים יכולים לשבת בבית המדרש וללמוד תורה, מתוך ידיעה כי זה לא פוגע באופק התעסוקתי שלהם, נשים שלמדו תורה באותה רמה אינן יכולות לגשת למבחני הרבנות, ומתוך כך גם נחסמת בפניהן האפשרות להתקבל לאותן משרות ציבוריות. לטענת הרב אבינר, ראוי כי כל אדם ירא שמיים ידאג לכבודן של נשים. ובכן, אם כך בוודאי יסכים שגישת הרבנות הראשית שמסרבת לאפשר לנשים להתפרנס בכבוד, אין בה יראת שמיים.
לא פחות חשוב מכך, חלק נכבד מתגובתו מקדיש הרב אבינר לזלזול וביטול הצורך בהכרה רשמית בידיעותיהן התורניות של הנשים הלמדניות, אך הוא בעצמו נהנה מהכרה כזו. גם בטרם היתה לו הסמכה מהרבנות, הרב מספר שהקהילה בקיבוץ בו כיהן הכירה בו לעמוד בראשה ולהיוועץ בו, אך אף אחד שם לא כינה אותו בשמו הפרטי אלא בתואר "הרב". הכרה זו בידיעותיו בתורה ובהלכה, אכן לא הייתה תלויה בתעודה כזו או אחרת, אך לא סתם בחרו הרב אבינר, ועוד מאות רבנים נוספים במהלך השנים, להוסיף לעצמם גם את ההכרה הממסדית, אותה הכרה שהוא מבקש למנוע מהנשים הלמדניות לקבל. באותה נשימה, חשוב לציין – העתירה לבג"ץ אינה דורשת הסמכת נשים לרבנות, כפי שטען, אלא גישה למבחנים וקבלת תעודה, בכדי לאפשר הכרה ושוויון הזדמנויות.
אלו זמנים מופלאים, בהם נשים לוקחות חלק פעיל בהמשכיות המסורת ובתפקידים משפיעים בקהילה. רבנות ראשית עם חזון הייתה יודעת להעצים את התהליך המבורך הזה, לעודד את פריחת עולם התורה. מתוך הבנה של הפוטנציאל הטמון בו, היתה יכולה למנף זאת לריבוי אהבת תורה בעם ישראל, ולהביא לקירוב הציבור ליהדות במקום לריחוק ולדחייה של אוכלוסייה שלמה. במקום להתעלם מקולות הגאולה, אנו קוראים לרב אבינר ולממסד הדתי כולו להצטרף אלינו ולהמשיך את דרכו של הרב קוק זצ"ל כפי שהנחה אותנו – "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
