ברית מילה

נוסח אשכנז

הברית מתחילה עם הבאתו של התינוק בידי השושבינים אל הבמה. זאת בזמן שהקהל עומד על רגליו לכבודו של הרך הנולד. יש הנוהגים לכבד את האורחים בהעברת התינוק ביניהם:

הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא.
המוהל: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ (תהלים ס"ה 5).
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ (תהלים ס"ה 5).

האב, עטוף בטלית, מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), ואומר:

האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהלים קל"ז 6).
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד (דברים ו' 4).
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד.
האב: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
X 2

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קי"ח 25).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא.
X 2

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא (תהלים קי"ח 25).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא.
X 2

יש הנוהגים להוסיף כאן פסוקים אלו:

המוהל: וַיְדַבֵּר אֲדֹנָ-י אֶל משֶׁה לֵּאמר, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כ"ה 12-10).

המוהל או אחד מן האורחים שכובד בתפקיד זה לוקח את התינוק (על הכרית) מן האב ומניח אותו על כיסא של אליהו בהשגחתו, בזמן שהמוהל אומר את הפסוקים האלה:

המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב.
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי אֲדֹנָ-י, שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָ-י, וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי. אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית, הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיך, עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָ-י, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶך וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶך, קְדשׁ הֵיכָלֶךָ (על פי בראשית מ"ט, תהלים קי"ט, תהלים ס"ה).

הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על כיסא של אליהו, מקבל את התינוק לידיו (על הכרית) מידיו של המוהל או מידיו של האורח שכוּבד בתפקיד החֵיָקה (מלשון חיק). הסנדק מניח את התינוק על ברכיו, והמוהל מפשיט את התינוק לקראת הברית.

מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של התינוק, נוהגים כי האב ממנֶה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:

האב: הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי.

המוהל מסיים להכין את התינוק לברית, ומברך:

המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. הקהל: אָמֵן.

עתה המוהל מל את התינוק. בדרך כלל התינוק בוכה לרגע קצר, ונרגע מיד. המוהל עוזר לתינוק להתאושש במציצת אצבע, מוצץ או ספוגית שנטבלו במעט יין, מי סוכר או מיץ ענבים (לפי רצונם של ההורים). מיד לאחר ביצוע המילה האב מברך ברכות אלו:

האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הקהל: אָמֵן.
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

את הברכות הבאות אומר המוהל, או מי שמוּנָה לתפקיד "עומד על הברכות". אם רוצים לשתף עוד אנשים, ניתן למנות את המברך הראשון לומר את ברכות הגפן ו"כורת הברית", ואת המברך השני לומר את הברכות לתינוק ולקראו בשם.

המברך [מחזיק בידו כוס יין]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י כּוֹרֵת הַבְּרִית.
הקהל: אָמֵן.

המברך שותה מעט מן היין, ונותן גם לתינוק טעימה קטנה באמצעות המוצץ, או האצבע, או צמר גפן טבול ביין.

שימו לב, בקטע הבא הילד נקרא בשם. אין הכרח כי המברך יידע מראש את שמו של התינוק. נהוג כי המברך עוצר את ברכתו אחרי המילים "וייקרא שמו בישראל", ואז האב לוחש את שם התינוק על אוזנו או נותן בידו פתק שבו כתוב השם, והמברך אומר בקול רם את שם הבן (ושמות הוריו).

המברך: אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [אומר את השם שנבחר לילד ואת שמות הוריו]. יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָה, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כ"ג 25). וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי" (יחזקאל ט"ז 6). וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (תהלים ק"ה 8-10). וְנֶאֱמַר: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים" (בראשית כ"א 4). הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ (תהלים קי"ח 1).
הקהל: הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ.
המברך: פלוני בן פלוני ופלונית [שמות התינוק והוריו], זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה.
הקהל: כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן.

יש הנוהגים כי המוהל והאב אומרים לאחר הברית תפילה לשלומו של התינוק:

המוהל והאב: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה לפלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו או 'לִבְנִי'] הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.

ויש הנוהגים לומר ברכה זו לשלומו של התינוק:

המוהל או אחר: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל, פלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו], בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לרמ"ח אֵיבָרָיו ושׁס"ה גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן.

בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר "קדיש" ו"עלינו לשבח", ויש המוסיפים גם את הפיוט "יום ליבשה" (גאולה לברית מילה):

יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהְפְּכוּ מְצוּלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית, רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית, וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית, יָפוּ בַּנְּעָלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן, בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן, אֵין כָּאֵ-ל יְשׁוּרוּן, וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים, עַל הַנִּשְׁאָרִים, וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים, כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
הַבָּאִים עִמְּךָ, בִּבְרִית חוֹתָמְךָ, וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ, הֵמָּה נִמּוֹלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם, לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם, וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם, יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת, הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת, לְמִי הַחוֹתֶמֶת, וּלְמִי הַפְּתִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ, וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ, וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ, וְנָסוּ הַצְּלָלים.

ברכת המזון

אם עורכים ברכת המזון בציבור, נוהגים להוסיף במהלך הברכה:

זימון לפני ברכת המזון

המזמן פותח: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
המזמן חוזר ומוסיף: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
נוֹדֶה לְשִׁמְךָ בְּתוֹךְ אֱמוּנַי. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ.
בִּרְשׁוּת אֵל אָיוֹם וְנוֹרָא. מִשְׂגָּב לְעִתּות בַּצָּרָה.
אֵל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. אַדִּיר בַּמָּרום יְיָ.
המסובים עונים: נוֹדֶה...
בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. טְהוֹרָה הִיא וְגַם פְּרוּשָׁה.
צִיוָה לָנוּ מוֹרָשָׁה. משֶׁה עֶבֶד יְיָ.
המסובים עונים: נוֹדֶה...
בִּרְשׁוּת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. אֶקְרָא לֵאלהֵי הָעִבְרִיִּים.
אֲהוֹדֶנּוּ בְּכָל אִיִּים. אֲבָרְכָה אֶת יְיָ.
המסובים עונים: נוֹדֶה...
בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. אֶפְתְּחָה בְּשִׁיר פִּי וּשְׂפָתַי.
וְתֹאמַרְנָה עַצְמוֹתַי. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ.
המסובים עונים: נוֹדֶה...
בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
המזמן חוזר ואומר: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

המזמן אומר את הברכות להלן והמסובים עונים אמן.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ, מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה דָמוֹ, וִיהִי יְיָ אֱלהָיו עִמּוֹ.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל בְּרִית הַמִּילָה, אֲשֶׁר שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת צֶדֶק בְּגִילָה, וִישַׁלֵּם פָּעֳלוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּפוּלָה, וְיִתְּנֵהוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ רַךְ הַנִּמּול לִשְׁמונָה, וְיִהְיוּ יָדָיו וְלִבּוֹ לָאֵל אֱמוּנָה, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שלוֹש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה, וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה, אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵרָצֶה עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. אִם שלוֹש אֵלֶּה לא יַעֲשֶׂה לָהּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחוֹ הוֹלֵךְ תָּמִים, בִּזְכוּת חֲתַן לַמּוּלוֹת דָּמִים, לְבַשֵּׂר בְּשׂורוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים, לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפרָד בֵּין הָעַמִּים.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ כֹהֵן צֶדֶק אֲשֶׁר לֻקַּח לְעֵילֹם, עַד הוּכַן כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ וְיָהֲלֹם, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם, בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.