פדיון הבן

ניווט מהיר
קישורים ומסמכים להורדה

מצוות פדיון הבן

פדיון הבן היא מצווה מהתורה, בה אבי הבכור פודה את בנו בכורו מהכהן בתשלום סמלי של חמישה שקלים כסף.

הטקס מתקיים כשהתינוק הוא הבכור הראשון לאמו, נולד בלידה רגילה, והוא לא כהן ולא לוי.

המצווה מתקיימת ביום ה־31 ללידה, לרוב בטקס משפחתי שמח הכולל ברכות, סעודה ומתן השם אם עוד לא ניתן.

הכוונה – להזכיר שבני ישראל נבדלו לעבודת ה' לאחר שנפדו מהקדשת הבכורים במצרים.

מדריך

מי חייב בפדיון הבן?

מצוות פדיון הבן הבכור אינה חלה על כל הבכורים.

להלן רשימת המחויבים במצווה זו:

  • בן בכור-פטר רחם, שיצא ראשון מרחם אימו ואין לו אחות שנולדה לפניו.
  • אם לאם היה הריון קודם שהסתיים בלידת עובר מת אין פודים בן שבא לאחר מכן, היות שאינו פטר רחם. במקרה של הפלה בשבועות הראשונים של ההיריון היא אינה נחשבת לצורך זה, רק אם ההפלה אירעה לאחר 40 ימי היריון (שבוע שביעי + 5 ימים), לא ייערך בדרך כלל פדיון (יש הנוהגים לספור שלושה חודשים ולא 40 יום, ולקיים את הטקס ללא ברכה).
  • בן בכור שנולד בלידה רגילה נפדה, ואין פודים בן שנולד בניתוח קיסרי.
  • ילד שהוא בכור לאמו ולא לאביו – ייפדה, אך להפך – לא.
  • בן לאם יהודייה ולאב שאינו יהודי – ייפדה, אך להפך – לא.
  • בנים בכורים במשפחת כוהנים או לויים, בין מצד האב ובין מצד האם, אינם נפדים. לעומת זאת כהן שנשא גרושה או גיורת – צריך לפדות את בנו.
  • לפי המסורת היהודית, פדיון הבן הוא עניינו של אבי התינוק ולא של אמו. לכן בהיעדר אב, בדרך כלל לא ייערך פדיון עד שהילד יהיה לבוגר ויפדה את עצמו. במקרים מסוימים, אם ירצו האם או בן משפחה אחר לערוך את הטקס – הם יוכלו לעשות כן, אך לא במתכונת הרגילה. אם לא נפדה הבן בינקותו – כשיגיע לגיל בר מצוה יצטרך, לפי המסורת, לפדות את עצמו.
מתי ואיפה?
  • את טקס הפדיון עורכים לאחר שנסתיימו שלושים יממות שלמות משעת הלידה, כלומר ביום השלושים ואחד לחיי הבן (על פי התאריך העברי. אם התינוק נולד לאחר שקיעת השמש, יחושב היום הראשון של לידתו לפי התאריך העברי של היום שלמחרת). גיל הפדיון נקבע ליום השלושים ואחד ללידתו. בתקופה זו מניחים כי חלפה הסכנה לחיי התינוק ובשלב זה הוא מוגדר כאדם בר-קיימא.

ברוב קהילות ישראל נהוג לערוך את הטקס בשעות היום, אם כי ניתן (וכך נוהגים התימנים) לערכו גם לאחר שקיעת החמה. אם חל יום השלושים ואחד בשבת או בחג (לא כולל חול המועד) – פודים במוצאי היום או ביום שלמחרת. גם אם מסיבות רפואיות נדחתה ברית המילה ולא נערכה עד מלאת שלושים לתינוק – עורכים את טקס הפדיון במועדו.

  • הורים יכולים לפדות את בנם בזמן מאוחר יותר אם לא פדו אותו במועד. אף שמקובל לבצע את הטקס ביום הראשון שבו אפשר לעשות זאת, הרי שהמנהג ממשיך ומתקיים עד שיתבצע, והתפיסה היא כי מוטב מאוחר מלעולם לא.
  • את טקס פדיון הבן ניתן לקיים בנוכחות בני המשפחה והכהן בלבד, אך נהוג לערכו ברוב עם או לפחות בנוכחות מניין, בבית הכנסת או בבית.

טקס הפדיון

הטקס
נוהגים לפתוח את האירוע בבציעת לחם או חלה ואכילתם (בדרך כלל מכובד הכהן בפעולה זו) ולאחר מכן מתחיל טקס הפדיון עצמו.

הכהן יושב ליד שולחן, והאב מביא אליו את התינוק ומניחו לפניו (אפשר להניח את התינוק על הכרית מברית המילה). יש הנוהגים כי ראשית האֵם מביאה את התינוק אל הכהן, מאשרת בפניו כי הוא בנה הבכור, ורק לאחר מכן נותנת את התינוק לאביו, והאב מציג לפני הכהן את בנו:

האב: אִשְׁתִּי הַיִשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֵּן זֶה הַבְּכוֹר. זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי, וְהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ הַיִשְׂרְאֵלִית, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדוֹתוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חוֹדֶשׁ תִּפְדֶה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקוֹדֶש עֶשְׂרִים גֵרָה הוּא" (במדבר י"ח 16), וְנֶאֱמַר: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (שמות י"ג 2). הכהן פונה אל האב ושואל אותו במה יבחר, במתן בנו בכורו לעבודת אלוהים או בפדיון בנו, ובעבודת הכוהנים והלוויים במקומו (יש הנוהגים לומר את המילים בשפה הארמית, וכך הן מופיעות במקצת מן הסידורים, ויש הנוהגים לאמרן בעברית): הכהן: אֵיזֶה תִּרְצֶה יוֹתֵר, בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ זֶה אוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁנִתְחַיַּבְתָּ בְּפִדְיוֹנוֹ? האב, שכמובן רוצה בבנו ולא בכסף עונה, כשהוא מחזיק בידו את כסף הפדיון – חמישה שקלי כסף טהור (סלעים) או שווה ערך להם: האב: חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי, וְהֵא לְךָ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִתְחַיַּבְתִּי מִן הַתּוֹרָה. האב ממשיך להחזיק בידו את השקלים, ומברך את הברכה על פדיון הבן, כשהוא מתכוון בלבו ובדעתו לתת את הכסף לכהן: האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. כעת האב נותן לכהן את דמי הפדיון, והכהן אוחז במטבעות, מעבירן בסיבוב מעל ראש התינוק, ואומר: הכהן: זֶה תַחַת זֶה, זֶה חִילוּף זֶה, זֶה מָחוּל עַל זֶה, וְיִכָּנֵס זֶה הַבֵּן לְחַיִים לְתּוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם. יְהִי רָצוֹן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לְפִדְיוֹן כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. לאחר מעשה הפדיון הכהן שׂם את שתי ידיו על ראשו של התינוק, ומברך אותו בברכת הכהנים המסורתית, באורך חיים, בבריאות ובשלום: הכהן: יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (בראשית מ"ח 20(.
יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָ-י וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא אֲדֹנָ-י פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו' 24).
אֲדֹנָ-י שֹׁמְרֶךָ אֲדֹנָ-י צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ (תהלים קכ"א 5),
אֲדֹנָ-י יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ (תהלים קכ"א 7(,
כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ (משלי ג' 2(. לסיום מוזגים לכהן כוס יין והכהן מברך עליו, שותה מן הכוס, ואף נותן לנוכחים במקום לשתות מכוס זו. הכהן: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בתום הטקס הרשמי, הציבור מתיישב לסעודה החגיגית המלווה את הטקס. לפי מנהג קהילות אשכנז, הסעודה כבר החלה בבציעת החלות לפני הטקס, וכעת ממשיכים בה. נהוג שבמהלך הסעודה הורי התינוק או כמה מן האורחים נושאים דברים.

למידע נוסף

פנו אלינו

תמונה של לביא רוזן
לביא רוזן

מרכז המידע והסיוע לרשותכם

ממתינים עבורכם נציגים בכל שאלה כדי להסיר את כל החששות ואי הודאות גם בתחומים רגישים כמו קבורת יקירכם.
השאירו פרטים או חייגו, או שלחו ווצאפ

מדריכים ומידע

כל מה שחשוב וכדאי לדעת בנושא 'לידה'