ד

שיח נוי הנפוץ בארץ ישראל, אשר עליו משמשים לתבלין ('עלי דפנה'). עץ הדפנה מתאפיין בענפיו הרחבים בירוק העד

צורת הנקבה של השם 'דגן'. ראו 'דגן'.

צורת הנקבה של השם 'דגן', במשמעות דגנו של האל, תבואת האל, במתן שם זה יש ביטוי לתחושת ההורים

שם כללי לתבואות השדה המשמשים בחלקם להכנת מיני מאפה למאכל-אדם. במקרא מתוארת ארץ-ישראל כארץ בה יש דגן לרוב:

בימי המקרא היתה עיר בשם זה ביהודה, דרום לחברון, כפי שכתוב בספר יהושע: "וְדַנָּה וְקִרְיַת-סַנָּה, הִיא דְבִר" (ט"ו

צורת נקבה ל'דביר'.

ענף, זמורה של זית, של גפן, או של ארז. שם זה מבטא צמיחה פריון ושפע. בתיאורי-עצים של הנביאים