גודת שיבולים. סמליותה של האלומה קשורה בטבע ובקציר וקריאה בשם זה מתאימה במיוחד לתקופת ספירת העומר וחג השבועות. בנוסף, מסמלת האלומה גם גיבוש, אחידות ועצמה הנובעת מן הקיבוץ של האלומות יחד. ברוח האמרה 'טובים השניים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה יינתק' והאגדה הידועה על המלך שרצה כי בניו ישתפו פעולה ביניהם, הראה להם, כיצד כל שיבולת נפרדת ניתנת לקריעה והשמדה קלה, ואילו את אלומת שיבולים לא ניתן לקרוע.
האסוציאציות המקראיות של האלומה מגוונות: האלומה מזכירה לנו את חלום יוסף, החלומות שהביאו למכירתו של יוסף, לירידת בני ישראל מצריימה ובסופו של דבר לגלות מצרים, ליציאת מצרים ולחזרה לארץ ישראל. חלומו של יוסף היה רצוף שבלים ואלומות:
אסוציאציה נוספת הינה דווקא נתינה וצדקה, שכן חלק מן המתנות שהמסורת היהודית מקצה לעניים, לגרים ולאלמנות הן השבלים אשר מחליקות מן האלומות ונופלות לשדה בקבוצות קטנות או בבודדות. שבלים אלה אין להרים ויש להשאירן ולהפקירן, כדי שמי שזקוק להן למזונו יוכל להרימן. במסגרת זו עולה גם האסוציאציה של מגילת רות, מגילת חג השבועות המתרחשת בימי 'קציר חיטים' ובה מלקטת רות, שתהפוך אחר כך לגיורת המפורסמת ביותר בתולדות ישראל ולסבתא רבא של דוד המלך, אלומות של שבלים שנפלו מיד עובדי השדה.
השם אלומה מתאים גם כדרך להנצחת אשה קרובה שנפטרה בשם בלומה.
