מלשון שׂררה וכבוד. כפי ששׂר הוא אדם השותף בהנהגת המדינה, אדם בעל מעמד בכיר בחברתו, כך שׂרה היא מי שזוכה למעמד זה, שכולם חולקים לה כבוד והיא בעלת מעמד חברתי או הנהגתי רם. כמו כן, מפרשים את השם שרה מלשון 'ראייה'. לשור פירושו לראות ("שורו, הביטו וראו…"), ולכן 'שרה' היא מי שהכל מתבוננים בה או מי שניחנה בעצמה בראייה למרחוק.
השם שרה קשור בקשר אמיץ לדמותה של אחת מאמהות האומה העברית: שרה אמנו, אשת אברהם אבינו. שרה מופיעה לראשונה במקרא מיד לאחר סיפור נוח והמבול, כחלק מהתחדשותו של העולם. לכן בולטת כל כך מצוקתם של אברהם ושרה בכך ש
לאחר מכן מספרת לנו התורה כי שרה היא
שרה פועלת לצדו של אברהם הן בהכנסת האורחים בלב המדבר שהיו מפורסמים בה, והן בשליחותו המונותיאיסטית ובגילוי האל בעולם. על פי המדרש היה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, על-ידי כך צירפו לפמלייתם מאמינים רבים. מרכזיותה של שרה בחייו של אברהם באה לידי ביטוי גם בהוראה האלוהית:
שרה ידועה גם בהריונה הניסי בגיל 90 שנה, לאחר שנואשו היא ואברהם מילדים משלהם (ועל רקע זה נותנת שרה לאברהם את הגר שפחתה היולדת לו את ישמעאל, במקום הילד ששרה לא הצליחה לתת לו). הזוג הקשיש, בני 90 ו-99 חובקים בן וקוראים את שמו במצוות האל – 'יצחק', מפני צחוקם של השניים בעת ההבטחה, כי הם עתידים למרות גילם מופלג לזכות בילד. ביום גמילתו של יצחק עורך אברהם מסיבה גדולה, ועל פי המדרש היניקה שרה גם את ילדיהם של האורחים, כדי להוכיח להם שאכן ילדה בעצמה את התינוק וגופה נותן חלב, למרות גילה.
שמה המקורי של שׂרה היה שׂרי, אולם שמה שונה על ידי הבורא, כפי ששמו של אברם שונה ל'אברהם':
הוספת ה' לשמה של שרי – ה' כייצוג של שמו של האל – מסמלת את הברכה שתזכה לה שרה: בן משלה, ועוד בן כזה שיזכה להמשיך את השושלת ולהיות הבן הנבחר בתולדות עם ישראל. כמו כן מרחיבה האות ה' את משמעותה המילולית של המילה 'שׂרי' – אם שׂרי היא שׂרה לעצמה ולא לאחרים, לאחר שינוי השם היא שׂרה על הכל.
שרה מתה בגיל 127 (ועל כך אומר המדרש שהיתה כבת מאה, אך יפה כבגיל 20 ונקייה מחטאים כמו בגיל 7), ונקברה במערת המכפלה בחברון, אחוזת קבר שקונה אברהם לשם כך מעפרון החתי, והופכת לאחר מכן לאחוזת קבר לכל האבות והאמהות, למעט רחל אמנו. המדרש מייחס את סיבת מותה של שרה לצערה הרב על עקידת יצחק, מבלי שידעה שלבסוף יצחק ניצל והאיל נעקד. על פי המדרש אירע מוות זה בראש השנה וקולות השופר מזכירים לנו את בכייה של שרה. לפי מסורת אחרת, דווקא בחודש מרחשוון מתה שרה (ראו יעל לוין, הילולא דשרה אמנו www.haderech.co.il/women13.html)
שרה אמנו נחשבת לאחת משבע הנביאות שהיו לעם ישראל – שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר (לפי התלמוד הבבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, ובמקום אחר (סדר עולם רבה כ"א) נוספות אליהן גם האמהות האחרות – רבקה, רחל ולאה), שכולן דיברו עם הקב"ה במידה זו או אחרת. שרה גם נחשבת לדמות של חסד ונתינה ולדמות חיובית ביותר ופעלתנית. הביקורת שכן נשמעת עליה נוגעת ליחסיה עם הגר שפחתה שהתענתה תחת ידיה, ועל כך אומר המדרש כי הסכסוך שהחל בין שרה ובין הגר ונמשך אל בניהן – יצחק וישמעאל, ימשיך להתקיים לעולם גם בין צאצאיהן של השתיים – היהודים והישמעאלים.
