שמו של אחד החודשים העבריים. מקורו של השם בבלי, והוא אומץ על-ידי בני ישראל בתקופת חורבן הבית הראשון וגלות בבל. אחד האפיונים המרכזיים של חודש אדר הוא היותו חודש של שמחה בתרבות היהודית. בתלמוד נאמר: משנכנס אדר מרבין (-מרבים) בשמחה. (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כט עמוד א), ובחודש זה נחגג חג הפורים, חג שאינו רק סמל לשמחה אלא בעל מרכיבים מעשיים של שמחה (כגון: סעודה, תחפושת, משתה).שם זה יתאים אם כך לילידי חודש אדר.
אדר היה גם נכדו של בנימין, שהיה בנו של יעקב אבינו:
אותיות השם אדר, נותנות את התחושה שבעל שם זה הוא נאצל ומוגבה, כמשמעות המלים אדיר ונאדר.
השם אדר מקובל הן לבנים והן לבנות.