שילוב של המילים 'אור' ו'אל'.
המילה 'אוֹר' מעידה על השאיפה לאור, לברכה, לאושר ולשמחה בחיי התינוק. כמו כן יש בשם אור משום הכרזה על האור שהופיע בבית עם כניסת התינוק אל הבית. ברוח זו למשל פירש פרשן התורה רש"י את הולדתו של משה רבנו. רש"י כתב כי כאשר אומרים הפסוקים על אימו של משה:
הכוונה היא כי "כשנולד נתמלא הבית כולו אורה".
המקורות לאור בתנ"ך רבים מאד, אולם אינם מכוונים לשמו של אדם אלא לעצם הנגה, הזוהר, היפוכו של החושך, המופיע הן כתופעת טבע בעולם והן כתופעה פסיכולוגית בנפש. האור הראשון הוא כמובן האור שבבריאת העולם, כאשר נוצרים סדרי העולם הראשונים כגון היום והלילה. הראשון להיווצר היה האור:
אורות נוספים מופיעים בהקשרים רבים נוספים, כולל הקשרים סמליים, כאשר האור משמש דימוי לטובה, לשמחה, לאושר. כך למשל:
השילוב שבין המילה 'אור' למילה 'אל' מעיד על מקור האור – אורו של האל, אור של קדושה. אורו של האל הוא גם מקור של הנחיה ושל דרך ברורה ופסוקים רבים במקרא משתמשים בדימוי האור כדרך לתיאור דרכו של האל והנחייתו על-פי התורה והמצוות. כך למשל הקריאה של הנביא:
וכן האמירה:
במובן זה מופיעה המילה 'אור' גם בברכת הבנים / ברכת כהנים, בה נאמר:
אור והארת הפנים כדרך של ברכה והכוונה.
השם אוראל מקובל לבנים ולבנות, והוא נפוץ בעיקר בימי החנוכה, בילדים שנולדים בין השמשות, ברגע של הדלקת נרות השבת, וכן במשפחות המבקשות להדגיש את האור שהביא לחייהן התינוק, בברכת האל.
