כינוי פיוטי לכוכב הבוקר, וכן לתחילת הבוקר, כשהשחר מתחיל לבצבץ ולצבוע את השמים באדום, אולם השמש טרם זרחה והחלה להאיר במלוא אורה הצהוב. בשעת ביניים זו מזהים את זריחתה של 'אילת השחר', המסמלת את התחדשות האור ואת תחילתו של היום החדש ומביאה איתה תקווה וברכה.
הביטוי 'אילת השחר' מופיע במקורות במובנו זה (לא כשם אדם) הן במזמורי התהלים שחיבר דוד המלך:
והן במקורות הלכתיים מאוחרים יותר הדנים בשאלה מתי מתחיל הבוקר ומתי ניתן לקרוא קריאת שמע של שחר ולהתפלל את תפילת השחר. חז"ל דימו את ראשיתה של הגאולה לאילת השחר:
אמר ליה רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא כך הוא גדולתן של ישראל בתחלה קימעא כל מה שהולך הוא גדול ורבה והולך. (אסתר רבה (וילנא) פרשה י ד"ה יד ר' חייא)
איילת השחר הוא גם שמו של קיבוץ בגליל.
