דינה המקראית היתה בתו של יעקב אבינו ולאה אמנו
במקרא נזכרת דינה דווקא בשל מצב לא נעים אליו נקלעה כאשר שכם בנו של חמור חשק בה ואנס אותה. אירוע זה הביא את אחיה, שמעון ולוי, שדאגו לה ואהבו אותה לנקום את כאבה והם הרגו את אנשי שכם באכזריות.
במדרש נאמר שיעקב הסתיר את דינה בתיבה מפני עשיו.
השם נגזר מהמלה דין, במשמעות צדק, זאת על-אף שעל-פי המדרש היא נולדה דווקא מתוך רחמי לאה על אחותה, שידעה שבמידה ויוולד לה בן נוסף, תצטער רחל אחותה העקרה שמספר בניה יהיה כמספר בני השפחות. לכן התפללה שהעובר שברחמה יהיה בת, ואכן כך היה . ומייד לאחר מכן נפקדה רחל וזכתה בבנה הראשון , יוסף. בעיני לאה בהיוולדה של דינה כבת נעשה צדק עם אחותה ולכן קראה לבתה, על שם הצדק והדין – דינה.
רב יוסף: "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה" (בראשית ל' 21), מאי (-מדוע נכתב) "ואחר"? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו (-מלאה ויעקב), וארבעה מן השפחות – הרי עשרה. אם זה (שברחמה) זכר – לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות?! מיד נהפכה לבת, שנאמר "ותקרא את שמה דינה!" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א).
