השם חיה בא מן המילה 'חי', 'חיים', 'חיוּת' ומבטא ברכה של חיים, בריאות, אקטיביות והתחדשות.
מילה זו, בהטיות רבות, היא מילה מקראית עתיקה, המופיעה בתנ"ך באזכורים רבים מספור.
אזכור מרכזי המצביע על מהותו של השם מופיע בתיאור בריאת האדם:
גם כל מטרתן של מצוות האל מתוארת באופן זה:
במובן זה המילה 'חיה' היא גם גזר דין חיובי, גזר דין לחיים, כפי שמופיע בתורה, כאשר גוזר פרעה מלך מצרים על עבדיו בני ישראל כי יהרגו את כל ילדיהם הזכרים:
בניסוח כמעט זהה מופיעים הדברים גם במגילת אסתר בדבריה של המלכה אסתר המפחדת לגשת לפגוש את המלך אחשוורוש בלי הזמנה:
המילה 'חיה', כפי שראינו משמשת לבני אדם ולחיים אנושיים, אולם משמשת פעמים רבות גם ככינוי מקוצר לבעלי חיים, כגון בתיאור המקראי של בריאת העולם:
וכן כאשר מתכננים אחי יוסף את סיפור הכיסוי לאביהם יעקב על היעלמותו של יוסף, הם אומרים 'חיה' במובן של בעל חיים:
המילה 'חיה' משמשת בתורה גם כלשון שבועה והתחייבות. שבועה שחשיבותה כה גדולה שדרך אמירתה נוגעת בחיים עצמם (אולי בדומה למה שאומרים היום 'בחיי' כלשון שבועה והבטחה). מעניין כי בשני המקומות בהם מופיעה לשון שבועה זו, הדברים קשורים בלידה ובמתן חיים. הסיפור האחד הוא סיפורם של המלאכים המבשרים לאברהם ולשרה על לידתו הצפויה של יצחק, והם מתחייבים כי כאשר ישובו בעוד שנה בדיוק, תהיה שרה בהריון:
במלים כמעט זהות מתחייב הנביא אלישע לאשה השונמית:
