טופז היא אבן יקרה הנחצבת כיום בדרום אמריקה, בסרי לנקה, במזרח הרחוק ובארצות הברית. הטופז מופיעה בצבעי צהוב-כתום ולעתים בצבעי ירוק, חום וכחול והיא נחשבה בתרבויות קדומות ל'אבן האש' או 'אבן הזהב'. זו גם ככל הנראה הסיבה לשם 'טופז', שבשפת הסנסקריט העתיקה פירושו חום ואש. לכך קשורות גם תיאוריות אסטרולוגיות למיניהן המייחסות לאבן הטופז כוחות של התחדשות ואנרגיה ומייחסות לה הגברה של החיות, התיאבון והמרץ בגוף. סברה אחרת לגבי מקור השם נוגעת למקום בו התגלה אבן הטופז לראשונה בתקופות קדומות – האי היווני טופזוס TPAZIOS.
במסורת היהודית מופיעות אבנים יקרות בעיקר בהקשר לתכשיט החושן שענד הכהן הגדול בבית המקדש. 'חושן המשפט' היה מעין תכשיט מרובע שנלבש על חזהו של הכהן הגדול מעל ה'אפוד', אפודה. החושן היה עשוי בדים יקרים (זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש) ובתוכו שובצו 12 אבנים טובות, כאשר כל אבן יצגה את אחד משנים עשר שבטי ישראל. שמות השבטים נכתבו תחת האבנים, בהתאמה. בדרך זו נכחו כל שבטי ישראל באופן סמלי בבית המקדש כל הזמן ביחד עם הכהן הגדול. החושן נחשב ל'אורים ותומים', מעין כלי פולחני המאפשר לקבל תשובה מן האלוהים בשאלות שונות כגון הכרעה אם לצאת למלחמה. התשובה האלוהית ניתנה לכהן הגדול באמצעות נצנוץ האותיות שעל האבנים היקרות.
התורה מפרטת בדיוק את מבנהו של החושן:
בתוך החושן הוצבו ארבעה טורי אבנים: בטור הראשון שובצו
הפטדה, המוזכרת בטור הראשון נחשבת לאותה האבן הידועה לנו כטופז, והיא האבן המשויכת לשבט השני, שבט שמעון. תרגום אונקלוס הקדום המתרגם את התורה לארמית קורא לאבן הפטדה 'ירקן', וגם בתרגומים נוספים של התורה נקראת האבן 'ירקתא', כלומר – אבן ירוקה. גם במדרש שמות רבא מתורגמת הפטדה כ"טומפוזין" – ככל הנראה, טופז (ראו מחקרה של כרמית מזרחי www.witchcraft.co.il/gemstones.htm). הפטדה מוזכרת גם בתיאור הפלאי של גן העדן, כגן האלוהים המלא באבנים יקרות:
בספר איוב נקראת הפטדה 'פטדת-כוש' והיא נזכרת בקשר למעלותיה הרבות של החכמה. ספר איוב שואל "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא?" ומיצר על כך שאנשים לא מעריכים מספיק את החכמה
אבן הטופז נחשבת לאבן החן הרשמית של שלוש ממדינות ארצות הברית – יוטה, מישיגן וטקסס.