שם לבנים ולבנות המסמל רעננות, התחדשות וברכה.
הטל הוא טיפות המים היורדות בלילות מן השמיים אל האדמה, הנקראות גם "רסיסי לילה" (שיר השירים ה', 2). אין המדובר בגשמים, אלא בטפטוף מועט הרוחץ את העולם, מחדש, מרענן ומכין אותו לקראת היום הבא.
טיפות הטל נוצרות דווקא בתקופות ובאזורים חמימים ויבשים, על ידי אדים ההופכים למים כאשר אויר הלילה מתקרר. האדים עולים מן האדמה וחוזרים ומרווים אותה.
הטל מוזכר בתנ"ך כגורם של ברכה. כך למשל מברך יצחק אבינו את יעקב בנו:
וכן בדברי הנביא הושע בהם מברך האל את ישראל בדרך משל:
'להיות כטל' נחשבת לברכה הטובה ביותר, משום שהגשמים טובים לאחד ומזיקים לאחר (למשל, להולכי דרכים או למי שתבואתו כבר רוויית מים), ואילו הטל מועיל לכולם.
כיון שהטל יורד מן השמיים, הוא גם סמל לקשר בין האל לאדם ולברכה ולשפע הניתנים מאת האל, כדברי הנביא מיכה:
בנוסף, משמש הטל גם דימוי לדיבור ולמסרים אשר עוברים על פני השומעים, כפי שהטל נוזל על פני האדמה:
הטל הוא גיבורם של מספר סיפורי עלילות, הרפתקאות וניסים בתנ"ך –
א. סיפור המתרחש בעמק יזרעאל ובו השופט המנהיג גדעון, לפני יציאתו למלחמה במדין ובעמלק בראש בני ישראל, פונה לאלוהים כדי לוודא שילווה אותם ויעזור להם לנצח במלחמה. גדעון מבקש מאלוהים לעשות נס שיוכיח את עזרתו. הוא פורש גיזת צמר ומבקש כי ירד מהשמיים טל רק על הגיזה ולא על סביבותיה:
לאחר שהאל נענה לגדעון ומבצע את הנס, חוזר גדעון ומבקש:
גם לבקשה זו נענה אלוהים ועושה נס, ואכן ישראל יוצאים למלחמה ומנצחים בה.
ב. אליהו הנביא, אשר כועס על אחאב מלך ישראל מקלל את האדמה בבצורת, הן מטל והן מגשם:
ג. כאשר מספיד דוד המלך את המלך שאול ואת הנסיך יונתן אשר מתו בקרב, הוא גוזר גם מהרי הגלבוע להתאבל בכך שלא ירד בהם טל וגשם:
הטל הוא סמל לברכה גם בפיוטים רבים. פיוט מיוחד שנכתב על הטל נאמר בבתי הכנסת בחג הפסח, שבו מתחילים להתפלל לעצירת גשמים ולמזג אויר נוח שייטיב עם הגידולים החקלאיים ויסמל ברכה וגאולה. בהזדמנות זו מכנים את האל "משיב הרוח ומוריד הטל", ומבקשים ממנו כי מזג האויר יהיה "לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון".
פיוט תפילת הטל, מאת ר' אלעזר ביריבי קיליר (ארץ ישראל, מאה 6-7):
הטל מופיע גם בשיר 'התקוה' ששני הפרקיו הראשונים הפכו להמנון של מדינת ישראל. בבית האחרון של השיר, מאת נפתלי הרץ אימבר, מופיע הטל:
