'ירדן', מן השורש י.ר.ד. הוא שמו של הנהר הארוך (250 ק"מ!) והמשמעותי ביותר בארץ-ישראל היורד מהר החרמון בצפון הארץ ונהנה משלגיו. הירדן נוצר מאיחודם של שלושה נחלים – הדן, הבניאס והחצבני (וכן נחל העיון בלבנון), והוא זורם מן ההרים (הירדן ההררי), דרך ימת הכנרת לאורך בקעת הירדן ועד לים-המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם כולו. בחורף הירדן סוער ושוצף ואילו בקיץ מימיו רדודים.
הירדן שימש מאז ומעולם כגבול טבעי בין מדינות, ועל שמו נקראת עד היום ממלכת 'ירדן' הגובלת במדינת ישראל ממזרח.
בתנ"ך מוזכר נהר הירדן מספר פעמים, בהקשר למלחמות שונות ולמאבקים על מעבר במימיו. בעיקר הוא נזכר על שם האירוע הניסי שקרה בו כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל, לאחר מסעם הארוך במדבר סיני. בתנ"ך מתואר כיצד בזמן הכניסה לארץ-ישראל, בימי יהושע בן-נון, אירע נס, וזרימתו העזה של הנהר נעצרה על-מנת לאפשר מעבר נוח לבני-ישראל
סיפור הדומה במעט לסיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף.
הירדן מופיע בתנ"ך גם כמקום של מרפא (נעמן שר צבא ארם נרפא מצרעת לאחר הטבילה בירדן), וכן כגבול בין נחלות שבטי ישראל השונים – כשמשה רבנו מתקרב עם בני ישראל לגבול הארץ נשארים שניים וחצי מן השבטים בעבר הירדן המזרחי, אולם הלוחמים שביניהם מצטרפים לאחיהם לכיבוש נחלותיהם של השבטים האחרים בעבר הירדן המערבי.
עוד מוזכר הירדן בתהלים, באחד ממזמורי תפילת ה'הלל', הנאמרת בחגים ובראשי חודשים, ומשמעותו כי גם הימים והנהרות חולקים כבוד לבורא העולם:
נהר הירדן המשיך לשמור על מעמדו הרם בהיסטוריה של העמים, והוא מופיע רבות בספרות לאורך כל הדורות.
הירדן מסמל חלוציות ועוצמה, כפי שמבוטא בשירו של אברהם זיגמן :
"אלעד ירד אל הירדן,
הוא ראה הכל פורח,
להרדוף אותו הריח
ממש כמו בראשונה.
אלעד אלעד יקים הגשר כמעשה אבות,
אלעד אלעד ירקום הקשר בין הלבבות".
הקריאה לבן או לבת על שם נהר הירדן מסמלת את עוצמתם, טהרתם וזרימתם של המים החיים הזורמים בנהר זה ונושאת עמה הדים לאירועים שהתרחשו על גדותיו של נהר זה.
