מאגר השמות

מנשה
מקור השם 'מנשה' במקרא.
'מנשה' היה בנו הבכור של יוסף, שנולד לו מאשתו אסנת במצרים. הוא נקרא כך בעקבות תחושת הריחוק שחש אביו מבני שמפחתו שהיו בכנען, ולא ידעו על פועלו כמשנה למלך מצרים

"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה. כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מ"א 51).

מנשה היה אחד משני נכדיו המיוחדים של יעקב אבינו. ראשית כיוון שיעקב הסבא הכריז שמאז ועד עולם יברכו בני ישראל את בניהם שיהיו כאפרים ומנשה, שהיו נכדיו הראשונים ששמרו על זהותם בגולה

"וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה'" (בראשית מ"ח 20).

ואכן, עד היום נוהגים רבים לברך את בניהם בערב שבת בברכה "ישימך אלוהים כאפרים ומנשה".
דבר נוסף בו היה מיוחד מנשה הוא בכך שיחד עם אחיו אפרים נבחר להיחשב כאחד מבניו של יעקב, ולהיכלל בין שנים עשר השבטים, וכך זכה לנחלה משל עצמו בארץ ישראל. שבט מנשה היה אחד משניים וחצי השבטים (יחד עם שבט ראובן ושבט גד) שבחרו להתיישב בעבר-הירדן המזרחי, שהתאפיין באדמה פוריה שהתאימה למרעה למקנה הרב שהיה להם. בעקבות החלטתם זו הם נבחרו לצאת חלוצים לפני יתר השבטים במלחמות לכיבוש ארץ ישראל.

"וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן" (במדבר ל"ב 33).

אדם נוסף בשם 'מנשה' היה אחד ממלכי יהודה. על פי המסופר בספר מלכים הוא היה איש רשע, שחטא והחטיא ואף רצח חפים מפשע. העונש על חטאיו הרבים היה חורבן ירושלים.

"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה,לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי אדוני" (מלכים ב' כ"א 16).

כיום קיימים שבטים באסיה הקושרים את עצמם ליהדות, והם מכונים 'בני המנשה' בעקבות זיהוי גניאולוגי עם שבט המנשה.
בניגוד למשמעות השם מנשה, הקושרת אותו לשכחה ואובדן, השם 'מנשה' מבטא גם עמידה על עקרונות, מנהיגות וחלוציות.