פינחס הוא שמם של דמויות רבות במקרא. הראשון והחשוב שבהם היה פינחס בן אלעזר, נכדו של אהרן הכהן:
פרשת פנחס בספר במדבר נקראת על שמו.
פינחס נודע בשל מעשה הקנאה שלו לשם ה' בשעה שעם-ישראל חטא בעבודה זרה לבעל פעור בשיטים. בעקבות המעשה, הוכרז פינחס כמי אשר מזרעו ימונו הכהנים הגדולים עד עולם:
וכך מתארים את האירועים פסוקי המזמור בתהלים ק"ו:
לאחר מותו של אביו הפך פנחס לכהן הגדול ולאחד מראשי העם. על פי המדרש, היה פינחס אחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן-נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר. על הפסוק "ויעל מלאך ה' מן הגלגל (שופטים ב',1) דרש המדרש "וכי מלאך היה? והלא פינחס היה! – אלא בשעה שהייתה רוח הקודש שורה עליו היה פניו בוערות כלפידים (ויקרא רבה, פ"א).
אמירה נוספת המופיע במדרשים ובקבלה משווה בין פינחס לבין דמות אחרת – אליהו הנביא. שתי הדמויות אמנם פעלו בתקופות שונות, אך הדמיון באישיותם ובפעולותיהם היה כה רב עד כי ראו בהם חכמים דמות זהה, וקבעו "פינחס הוא אליהו".