השנייה מבין ארבע האמהות. אשתו של יצחק ואמם של יעקב ועשו.
רבקה גדלה במשפחתו המורחבת של אברהם. היא היתה בתו של בתואל הארמי ונכדתו של נחור, אחי אברהם. עם זאת, הדמות הבולטת במשפחתה היה אחיה, לבן הארמי, שבנותיו רחל ולאה נישאו בהמשך לבנה של רבקה, יעקב. בעיני חז"ל, מוצאה המפוקפק של רבקה מחדד את תכונותיה הטובות: "אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת יצאה מבינותם, למה היא דומה כשושנה בין החוחים" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב).
קורותיה של רבקה מתוארים בספר בראשית. אנו פוגשים אותה לראשונה כאשר עבד אברהם, שנשלח לחרן על מנת למצוא אישה ליצחק, פגש ליד הבאר נערה "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (בראשית כד, טז) שהשקתה אותו ואת עשרת גמליו, למרות הטרחה והמאמץ שנדרשו ממנה. בכך, ובהכנסת האורחים שגילתה כלפי העבד, אישרה רבקה כי היא הנערה הראויה ליצחק.
רבקה מצטיירת במקרא כנערה וכאישה יוזמת והחלטית. בואה של רבקה הביאה לסיום תקופת אבלותו של יצחק על אמו:
גם המדרש מציג את רבקה כממשיכה ראויה לשרה: "כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר" (בראשית רבה (וילנא) פרשה ס ד"ה טז)
לפי חז"ל ניחנה רבקה בראייה נבואית שהניעה את החלטותיה ואת מעשיה, בעיקר בכל הקשור לבניה. בדרך הנבואה נודע לה על התאומים שבבטנה ועל כך שהם עתידים להיות עמים יריבים:
ואכן, רבקה ילדה תאומים, אחד גדל להיות אבי שבטי ישראל, והשני גדל להיות אבי האדומים.
במאבק בין יעקב לעשו עמדה רבקה לצידו של יעקב, אותה אהבה:
רבקה היתה זו ששכנעה את יעקב להערים על אביו כדי לזכות בברכה המיועדת לעשו, ולאחר מכן דאגה למלט אותו לבית אחיה בחרן, וכל זאת, מבלי לשתף את יצחק במניע האמיתי לעזיבתו.
תיאור קורותיה של רבקה מסתיים ביציאת יעקב לחרן. מכאן ואילך שותק המקרא ואינו מוסר דבר על המשך חייה או על מותה של רבקה. עם זאת, מדבריו של יעקב לפני מותו עולה כי רבקה נקברה במערת המכפֵּלָה, לצדו של יצחק.
