מאגר השמות

הרותם הוא שיח מדברי הנפוץ בארץ ('רותם המדבר'). עליו הפשוטים של הרותם נושרים זמן קצר אחרי שלבלבו, ובמשך רוב השנה נותר הצמח חסר עלים. פרחיו הלבנים פורחים בסוף חודשי החורף.

הרותם מוזכר מספר פעמים בתנ"ך ובמקורות. כאשר ברח אליהו הנביא מפני איזבל הוא נח תחת צלו של הרותם:

"וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל" (מלכים א', י"ט, ה').

המפרשים סבורים כי הרותם הוא גם השיח המוזכר בסיפורם של הגר וישמעאל:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" (בראשית כ"א, י"ד-ט"ו).

משורשיו של הרותם הכינו בתקופות קדומות פחמים שהצטיינו בטיבם:

"חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (תהילים ק"כ, ד').

לגחלים אלו מייחס המדרש יכולת מופלאה לשמור על האש לאורך זמן: "שכל גחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אע"פ שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים… מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק שנים עשר חודש, חורף וקיץ וחורף." (בראשית רבה, פרשה צח). גם מפרשי התנ"ך המאוחרים התייחסו לאותה התכונה: "המשילם לגחלי רתמים, שהם חמים מאד ולא יכבו לזמן רב, אפילו בעת שנראים מבחוץ כבים וידמו אפר, הם מבפנים אש בוערה" (רד"ק על הפסוק מתהלים).

היישוב רותם (או בשמו המלא רותם יח"ד) הוא יישוב קהילתי אקולוגי בבקעת הירדן, הנקרא על שם שיח הרותם הנפוץ בסביבתו.