אחת מארבע האימהות. בתו הצעירה של לבן ואחות לאה, הייתה אשתו האהובה של יעקב ואם שני בניו יוסף ובנימין.
בספר בראשית מתוארים קורותיה של רחל מפגישתה הראשונה עם יעקב ליד הבאר ועד מותה וקבורתה
הפסוקים מתארים את רחל כאשה
הניחנת בכח רצון ובתושיה. בימי עקרותה נתנה רחל את שפחתה בלהה ליעקב לאשה על מנת ש"תיבנה ממנה", ועם בריחת המשפחה מלבן גנבה את התרפים של אביה (פסלים המשמשים לעבודה זרה) והסתירה אותם בתחבולות ממנו ומיעקב בעלה.
חז"ל מציירים את רחל כצדיקה ובעלת חסד. על פי המדרש, עשתה רחל מעשה של הקרבה עצומה כלפי אחותה, כאשר שיתפה פעולה עם אביה ומסרה ללאה את ה"סימנים" אותם נתן לה יעקב כדי לזהותה בוודאות (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכג ע"א). כתוצאה מכך נדרש יעקב לעבוד שבע שנים נוספות עד שנשא לאישה את רחל אהובתו. קנאתה של רחל העקרה בלאה ברוכת הילדים זכתה במדרשי חז"ל לפירוש מרוכך וחיובי, ולא התפרשה כיחס שלילי כלפי אחותה אלא כהערכה לתכונותיה הטובות: "ותקנא רחל באחותה אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת" (מדרש בראשית רבה, פרשה עא).
רחל מוזכרת גם במגילת רות, בברכת הזקנים לבעז המבקש לשאת את רות לאשה:
הנביא ירמיהו מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי, ומתאר אותה כ"אם האומה" המבקשת רחמים על ילדיה בני ישראל לאחר החורבן והיציאה לגלות:
אך נבואת ירמיהו ממשיכה ומעניקה לרחל נחמה מאת האל:
פסוקים אלו הם מפסוקי הנחמה המוכרים ביותר בתנ"ך.
רחל בלובשטיין סלע (1890-1931), המוכרת בשם העט שלה "רחל" (או "רחל המשוררת"), היתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.
קיבוץ רמת רחל נמצא בדרום ירושלים, סמוך לשכונת ארנונה. הקיבוץ הוקם בשנת 192, והוא נקרא כך בשל קרבתו ל'קבר רחל' שבסמוך לבית לחם.
