המילה 'שאול' בשפה העברית, משמעותה דבר הנלקח בהשאלה, כלומר – הנלקח מבעליו הרשמי באופן זמני לשימושו של אחר. קריאת אדם בשם 'שאול' מסמלת כי בני האדם 'מושאלים' לעולם הזה באופן זמני, בעוד ה'בעלים' האמיתי של כולם הוא הקדוש ברוך הוא. התפיסה כי אנו חיים כאן על זמן 'שאול' מעודדת אותנו לממש את עצמנו ולנצל את הזמן שניתן לנו על פני האדמה להגשמה ולמעשים טובים.
ייתכן שבשם 'שאול' רמוזה גם ה'שאלה', והורים הקוראים בשם 'שאול' מאחלים לילדם שיגדל להיות סקרן, שואל שאלות על העולם ומוצא לעצמו תשובות.
שאול המפורסם ביותר בתולדות ישראל הוא שאול המלך, עליו מסופר בתנ"ך, בספר שמואל א'. על אביו של שאול, קיש בן שבט בנימין מסופר כי היה "גִּבּוֹר חָיִל". לשאול עצמו מחלק התנ"ך מחמאות רבות יותר:
'גבוה מכל העם' במובן מידותיו הנעלות וכושר הנהגתו, ולאו דווקא במובן הפיזי, בסנטימטרים.
הפתגם המודרני 'יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה', מקורו בסיפורו של שאול המלך, אשר יצא בחיפוש אחר אתונות של ממש, ואז עצר אותו הנביא שמואל וסיפר לו כי בו בחר ה' למלך על ישראל. למידותיו הטובות מצטרפת גם צניעותו המתבטאת בתגובתו המופתעת, המצטנעת והנבוכה לדברי שמואל:
אף על פי כן יוצק שמואל משמן המלוכה על ראשו של שאול, נושק לו ואומר:
שאול, הנשוי לאחינועם בת אחימעץ, הופך למלך הראשון של ישראל, בעקבות בקשתם של ישראל משמואל:
שאול מצליח לאחד את העם, מקים צבא מסודר וחזק בראשות דודו, אבנר בן נר, נוחל נצחונות צבאיים מרשימים במלחמות ישראל (נגד הפלשתים, מואב, עמון ועמלק) ונלחם גם בעבודת האלילים בתוך עם ישראל. הוא נשאר בקשר קרוב עם הנביא שמואל ואף מתנבא בעצמו (וידועה על כך האמרה "הגם שאול בנביאים?). עם זאת, במקרה אחד לא מציית שאול לנביא שמואל, בכך שאינו הורג את אגג מלך עמלק אשר ניצח במלחמה, ועל כך נענש בכך שמלכותו לא עוברת בירושה לילדיו.
דוד, שיורש את כסא המלוכה לאחר שאול, מוכר בתחילה כנער המנגן בפני שאול כאשר תוקף אותו מצב רוח רע. כמו כן מתרחש הקרב בין גוליית הפלישתי לדוד בימי מלכות שאול, ובעקבותיו גוברת אהבת העם לדוד על אהבתם לשאול
שאול בסוף ימיו מרגיש מאוים מדוד, רודף אותו ומנסה לפגוע בו, בעוד העם, ואף ילדיו של שאול – מיכל ויהונתן, אוהבים את דוד ותומכים בו. שאול ובנו יהונתן מסיימים את חייהם בקרב על הגלבוע ומתים מות גיבורים, ועליהם נושא דוד קינה:
