שיר הוא יצירה מילולית מוזיקלית, וסוג של כתיבה ספרותית הכתובה באופן פיוטי ובמשקל מסוים.
כתיבת שירים מלווה את האדם משחר התרבות האנושית. כבר בתקופות קדומות ביותר נכתבו שירים בנושאים מגוונים: שבח והלל לאדם, למעשה או לאירוע מיוחד, או כדרך לומר דברי שבח ותהילה לאל. כמו כן נכתבו שירים המתארים מאורעות היסטוריים או אנשים מיוחדים וחשובים, וכן שירי עידוד והגברת הרגש לקראת מאורעות דתיים וטקסים (חג, תפילה, קורבן וכד') או מלחמה. בעבר נכתבו שירים על-פי כללים ברורים ואומנותו של המשורר הייתה בהצלחתו לשמור על הכללים ובכל זאת ליצור יצירה מקורית. בשירים מודרניים כללי הכתיבה גמישים הרבה יותר.
המילה 'שיר' מופיעה רבות בתנ"ך, לא כשמה של דמות מקראית, אלא כדרך לתאר שירוֹת שנשמעו מפי אנשים מישראל בסיטואציות שונות.
המדרש מספר כי "עשר שירות הן" בתנ"ך, ובנוסף "ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת…" (מדרש מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, פרשה א).
השירה המוכרת ביותר היא 'שירת הים' – השירה ששרו בני ישראל לאחר חציית ים סוף, כהודיה לאל על ההצלה וכחגיגת השחרור ממצרים. ראשית השירה במלים הבאות:
שירת הים נאמרת בכל יום בתפילת שחרית. כמו כן, אירוע קריאת שירת הים נערך באופן חגיגי מדי שנה בבתי הכנסת, כשמגיעים בקריאת התורה לפרשת השבוע 'בשלח'. על שם אירוע זה נקראת השבת כולה 'שבת שירה'.
שירות נוספות המופיעות במקרא הן 'שירת הבאר' (במדבר כ"א), 'שירת האזינו' (דברים ל"ב) ושירת דבורה (שופטים ה').
דוד המלך, משורר תהלים, ראה בשירים ובמזמורים את הדרך הטובה ביותר לביטוי רגשותיו ולהודיה לאל. דוד מכריז על בחירתו בשיר דווקא:
ואכן, מזמורי תהלים מלאים בשירים מסוגים רבים. המזמור "שיר למעלות" (תהלים קכ"א) הוא ידוע במיוחד:
מגילת "שיר השירים" היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שבתנ"ך, והיא מיוחסת לשלמה המלך. תוכנה שירי אהבה וידידות בין הרעיה ובין אהובה. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי, כמשל ליחסי האהבה שבין האלוהים לעם ישראל.