המילה איתמר מקושרת בצלילה למילה 'תמר' ולכן נותנת תחושה של תמירות ושל גובה. בשפה הארמית מבטאת המילה 'אִיתְמָר' – אמירה, דיבור.
מקור השם במקרא, בדמותו של בנו וממשיך דרכו של אהרן הכהן:
איתמר בן אהרון היה מהמופקדים על עבודת המשכן (ולאחר מכן בית המקדש), ובין השאר מציינת התורה את אחריותו על אחת ממשפחות הכהונה שתפקידה לשאת חלק מכלי המשכן במסעות בני ישראל במדבר:
בהיסטוריה היהודית-ציונית מפורסם איתמר נוסף הלא הוא הילד העברי הראשון – איתמר בן אב"י. אביו, אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, קרא לו בן-ציון אך אימו בחרה את השם איתמר אותו אימץ בגיל מאוחר יותר. ייחודו של איתמר בן אב"י היה בכך שהיה הילד הראשון בתקופה המודרנית שגודל על ידי הוריו וסביבתו בשפה העברית וזו השפה ששמע סביבו לא רק בהקשרים של תפילה וקדושה, אלא גם בהקשרים יומיומיים. בני משפחת בן יהודה ספגו ביקורת מסביבתם כי במעשיהם הם 'מחללים' את השפה העברית אולם הם ראו עצמם כמחדשי ימיה של העברית כקדם, כפי ששימשה את יהודי תקופת המקרא ותקופת המשנה כשפה המרכזית. כמו כן נתקלו בני המשפחה בבעיות מעשיות רבות בהעדרן של מלים עבריות לתיאור פעולות ומכשירים של חיי היום-יום. בעיה זו פתר אליעזר בן יהודה בעצמו, כאשר המציא מלים רבות וכתב את 'מילון בן יהודה' לשפה העברית המתחדשת. ועל איתמר זה כתבו ירוו לונדון בשירו 'אליעזר בן יהודה': " ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר / זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר / שמינקות ועד קמילה, מיום בואו / בברית מילה ועד מותו – / כרותה לו ברית עם העברית / ומלחמה לו את הלעז להכרית./ איתמר – אכן היה לגבר, / קומת תמר ויפי צורה וסבר, / והלשון בפיו היתה שפת עבר. / איתמר בן אבי, / שאביו היה נביא / גבר כלבבי.
הורים הקוראים לבנם בשם איתמר מבטאים בשם זה את תמירותה של התמר, את כוח הדיבור והיצירה שבמילה הארמית 'איתמר', את מעמד הכהונה הרם של איתמר המקראי ואת האומץ והנחישות של בני משפחתו של הילד העברי הראשון.
