שם לבנים ולבנות. ה'לב' הוא מרכז הגוף, כח החיים שבו והוא גם נתפש כמקור הרגש, הרצון החכמה והאומץ. השם 'לב' מעיד על טוב לב ורגישות לזולת, כמו גם על היותו של הנושא אותו מחובר לפנימיותם של דברים, ומסוגל לעמוד על שורשם:
השם 'לב' אינו מקראי, אולם הלב, כאיבר וכסמל, מוזכר רבות במקורות היהודיים. חשיבותו של הלב מודגשת במקור הבא הלקוח מתוך 'פרקי אבות':
"אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי): צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם!
רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי: אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי): רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם!
אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי): צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם? רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלוה ואינו משלם… רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי): רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם".
(משנה מסכת אבות פרק ב' משנה ט')
השם 'לב' מתאים לעברות השם הלועזי לבת 'ליבה', השם הלועזי לבן 'לייב', או להנצחת זכרם של קרובים בשמות אלה. כמו כן השם 'לב' מתאים להנצחת זכרו של אדם קרוב בשם 'לוי' שנפטר.
