אחת מארבע עונות השנה, המגיעה לאחר החורף ולפני הקיץ ובה מתמלאים השדות פרחים. השם 'אביב', כמו העונה, מסמל התחדשות, אופטימיות, צמיחה ופריחה, ולכן יכול להתאים לבכור המשפחה. השם אביב אינו שם מקראי, אולם המילה 'אביב' מופיעה במקרא בכמה הקשרים. חודש ניסן נקרא במקורות "חודש האביב", כפי שכתוב בספר שמות:

"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות, י"ג 4)

וגם חג הפסח החל בחודש זה נקרא "חג האביב". בחודש האביב התרחשה הגאולה ההיסטורית של בני ישראל, כי בו יצאו מהעבדות בארץ מצרים, כדברי התורה:

"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לאֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים, ט"ז 1).

חודש ניסן, חודש האביב מסמל לא רק את הגאולה שהיתה, אלא גם את הגאולה לעתיד לבוא, כמאמר חכמים: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". אביב משמש בתורה (כנראה ממקור אכדי) גם כמילה מקבילה לתבואה או שיבולת, כדברי הפסוק:

"כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" (שמות ט' 31).

כעונה מופיע האביב ככל הנראה לראשונה בספר היובלים (מקור יהודי מראשית המאה ה-2 לפני הספירה הנכלל ב'ספרות החיצונית לתנ"ך') המונה את עונות השנה כמעין דרגות של מלאכים: "ומלאכי הקור והחום והחורף והאביב והקציר והקיץ" (יובלים ב, ב). הקריאה בשם 'אביב' מתאימה לבנים ולבנות, והיא מקובלת בעיקר לילדים שנולדים בעונת האביב או בחג הפסח, או שהם בכורי המשפחה. השם אביב יכול להיות גם פתרון אופטימי לקריאה על שם אדם ששמו היה 'אבי' או 'אברהם'.