אבנר המקראי היה שר צבאו של שאול המלך. לקראת סוף ימיו חלה תפנית בתפישתו והוא הצטרף למחנהו של דויד המלך:

"וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים; וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה" (שמואל ב', ג' 20).

אבנר היה איש חזק ותקיף, ובעל נאמנות רבה למנהיגיו ולאמת שלו. השם אבנר מורכב גם משתי המלים 'אב' ו'נר'. הנר מסמל בתרבות היהודית את נשמת האדם, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק:

"נֵר אדוני נִשְׁמַת אָדָם." (משלי כ' 27).

הנר מסמל את הנשמה בשל היותו מאיר, ובגלל שאיפתו התמידית כלפי מעלה. מסיבות אלה ניתן לבחור את השם אבנר כדרך להנציח את זכרו של אבי האם או האב.