אחוה היא השלום והידידות המצויה בין שני אנשים, שתי קבוצות או שני עמים.שורשו של השם מעיד על יחס משפחתי אל הזולת, כמו זה המצוי בין שני אחים. היא כרוכה בתחושה של שותפות גורל ושל מסירות הדדית. האחוה נזכרת במקורות לגבי יהודה וישראל, שני חלקיו של העם היהודי אשר היחסים ביניהם עברו תהפוכות רבות משך שנות המלוכה העתיקה בישראל. כך למשל מאיים הנביא זכריה:

"לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (זכריה י"א 14).

האחוה נזכרת בברכה האחרונה משבע ברכות הנישואין, המלאה באיחולים שאנו מאחלים תחת החופה לזוג צעיר שנכנס בברית הנישואין:

"שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת".

האחוה היא אחד משלושה העקרונות שחרתה על דגלה המהפכה הצרפתית בשנת 1789 – חירות, שוויון ואחוה, והיא מוזכרת גם בהקשרים של 'אחות אחים', 'אחות לוחמים' וכדומה.