אֵלְיָה / אֵלִיָה –שם לבן ולבת אשר משמעותו 'אל-יה', 'אל אלוהים'. פנייה אישית זו אל האלוהים יכולה להיות הבעת תחושה של תודה על הולדתו של הילד או הילדה החדשים, ויכולה להיות פנייה כלפי העתיד, בבקשה ובתפילה לעתיד טוב, להצלחה ולבריאות טובה –

"יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו' 25).

השם 'אֵלְיָה', בניקוד זה, אינו מופיע במקרא כשם של אדם, אולם המלים המרכיבות את השם כן מופיעות, כגון תחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ:

"וָאֶתְחַנַּן אֶל- אֲדֹנָי בָּעֵת הַהִוא לאמֹר" (דברים ג' 23).

בניקוד אֵלִיָה, משמעות השם היא 'אלי – יה', כלומר – האל שלי הוא ה', אלוהי ישראל. ניתן למצוא בתנ"ך כמה דמויות של גברים שנקראו בשם זה, כקיצור לשם אליהו. מסיבה זו ניתן המרכזי שבין ה'אליה' המקראיים הוא אליהו הנביא, ראה 'אליהו'. בדרך כלל מוזכר 'אליהו' בשמו המלא, אולם לעתים הוא מוזכר כ'אֵלִיָּה' בלבד, כמו במקור שצוטט כאן מספר מלאכי. בדומה, מופיע אליהו כ'אליה' גם במקור הבא:

"וּמַלְאַךְ אֲדֹנָי דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם… וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּה" (מלכים ב', א' 3-4).

שם גם מתואר מראהו של האיש אליה:

"אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" (שם, 8).

אחרים שנקראו בשם זה היו אליה בן ירוחם, מראשי שבט בנימין, שהיה בירושלים בימי דוד המלך (דברי הימים א', ח' 27); כהן בימיו של עזרא (עזרא י' 21) ואדם נוסף בימי עזרא, משושלת היוחסין של עילם (עזרא י' 26).

השם 'אליה' ניתן לעתים כדרך להנצחת קרוב בשם 'אליהו' וכן כעיברות לשם הלועזי 'איליה'.