שם זה מבטא את תחושתם של ההורים שבנם מבורך. מקורו של השם במקרא. ברוך בן-נריה היה עוזרו האישי של הנביא ירמיה, ועושה-רצונו. אחד מתפקידיו המשמעותיים היה לכתוב את דברי הנביא:

"וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי אדוני אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר." (ירמיה ל"ו 4).

לברכה נודעה משמעות מיוחדת בתקופת התנ"ך, כאשר התפישה הרווחת היתה שהמלה הדבורה בכוחה ליצור מציאות. אחת הברכות הראשונות שקיבל אברהם אבינו מאת האל היא 'הברכה לברך', הכח להעניק ברכה לאחר:

"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה." (בראשית י"ב 1-3).

מספר פרשיות במקרא עוסקות בהעברת הברכה מאב לבן, ולעתים במאבק של אחים על ברכה זו. כך לגבי יעקב ועשיו שרצו שניהם את ברכת אביהם יצחק, כך גם מסופר על אפרים ומנשה, בני יוסף, שקיבלו ברכת סביהם, יעקב, ועוד. בצפון עמק החוּלה שוכן הקיבוץ "מעיין ברוך", בין קרית שמונה לדפנה. שם מקביל לבת הוא ברכה.