פירוש המילה חמדה הוא דבר נאה ויקר (שחומדים אותו). המילה חמדה מופיעה מספר פעמים בתנ"ך ופעמים רבות במדרשי אגדה. כך לדוגמא מתאר המקרא את עושרו של חזקיהו המלך:

"וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה" (דברי הימים ב' ל"ב, 27).

בנבואת הביא ירמיהו מתוארת גם ארץ ישראל כארץ חמדה:

"וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי…" (ירמיהו ג', 19).

גם השבת מכונה "חמדת ימים" שכן היא היום היקר בימי השבוע. ב"שיר הכבוד", פיוט הנאמר בבתי הכנסת בשבת, מופיעה המילה חמדה בניקוד אחר הבא לבטא תשוקה ותאווה לדבר האל

":נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ".