השם חנוך היה ככל הנראה שם מקובל בתקופת המקרא. ייתכן שמשמעותו קשורה למילה 'חניכה' שכן כמה מהקרוים בשם זה היו בכורות, וניתן לומר ש'חנכו' את משפחתם. 1. האדם הראשון שנקרא 'חנוך' הוא נכדו של אדם הראשון. אביו קין בנה עיר, שהיתה ככל הנראה העיר הראשונה עלי אדמות, וקרא לעיר 'חנוך' כשם בנו:
"וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ. וַיְהִי (-קין) בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ: חֲנוֹךְ" (בראשית ד' 17).
2. חנוך מפורסם נוסף היה בנו של ירד, במקרא מסופר עליו שהוא 'התהלך את האלהים': "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה' 24).
פירוש ביטוי זה אינו כה ברור, אך חז"ל פירשו שהיה קרוב לאל, יש שפירשו שהפך למלאך, לבן אלמוות, או למלאך. 3. גם בנו הבכור של ראובן בן יעקב נקרא בשם חנוך: " אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי…" (שמות ו' 14).אחד מ"הספרים החיצוניים" נקרא בשם 'ספר חנוך הכושי'.
יש המקשרים את השם 'חנוך' לחינוך, ומבטאים בכך את תקוותם שבנם יהיה אדם חינוכי בעל ערכים חיוביים: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב 6). השם 'חנוך' מתאים לבנים שנולדו בחג החנוכה.
