שם תנכי. יעל היתה אשה אמיצה שבתושיה רבה הביאה למותו של סיסרא שר צבא יבין, בתקופת השופטים:

"תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" (שופטים ה' 24).

על-פי הכתוב היא הזמינה אותו להיכס לאוהל, השקתה אותו חלב, ועל-ידי כך הרדימה אותו, ואז רצצה את ראשו. היעל הוא בעל-חיים מדברי ויפה. היעל מתאפיין ברגליו הקלות המאפשרות לו לדלג בקלילות על מצוקים תלולים:

"הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (תהלים ק"ד 18).

'יעל' הוא גם שמו של ישוב בחבל התענך שבגליל. השם 'יעל' מבטא תכונות של אצילות וחכמה לצד קלילות וטבעיות.