השלישי בין שלושת האבות. בנו של יצחק אבינו. יעקב היה תאומו של עשיו. כשיצאו השניים מרחם אימם רבקה, יצא עשיו הראשון, ולאחריו אחיו שהוא אוחז בעקב אחיו הבכור, ומשום כך נקרא 'יעקב':

"וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: יַעֲקֹב" (בראשית כ"ה 26).

משגדלו השניים גנב יעקב את זכויות הבכורה מאחיו עשיו, וכתוצאה מכך נאלץ לברוח מפניו. בהיותו הרחק מהוריו ביקש לשאת לאשה את רחל בת-דודתו, ואולם בליל הכלולות הוחלפה זו באחותה הבכורה לאה. לאחר דין ודברים, וארבע עשרה שנות עבודה קשה זכה יעקב לשאת גם את רחל. משתי נשותיו ושתי שפחותיהן נולדו ליעקב שנים-עשר בנים. במאורע לילי מופלא נאבק יעקב בדמות פלאית וניצחו. אותו מלאך החליף את שמו וקרא לו 'ישראל':

"וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל: כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב 29).

משום-כך נקראו בניו 'בני ישראל', וממנו התחילה האומה הישראלית להיווצר כעם. דמותו של יעקב אבינו בתנ"ך היא דמות מורכבת. יעקב תואר כאיש היודע לשלב בין אידאות למעשים, ובין רוח לחומר, ולהוציא את המירב ממצבים אליהם נקלע.