שם תנכי שמשמעו 'אלוהים ירים', אלוהים יעזור וירומם את האדם, ויושיעו מצרותיו. האדם המפורסם ביותר בשם זה היה ירמיה הנביא, שכונה 'נביא החורבן':

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן" (ירמיה א' 1).

ירמיה, שכונה גם 'ירמיהו', חי ופעל בארץ-ישראל ערב חורבן בית המקדש הראשון. נבואותיו מלאות תיאורים קשים של החורבן, והוא עצמו נצטווה לחיות ללא אישה, ילדים וחברה כסמל לחורבן שעתיד היה להתרחש. כל אלה הביאו אותו להיות אדם בודד שסביבתו מתנכרת אליו. ירמיהו היה נביא נאמן לאל, ועל-אף שנגזרו עליו חיים קשים כנביא, לא הסיר מעל עצמו את האחריות שהוטלה עליו מתוך תחושה של דבקות בתפקיד וקנאה לאמת. השם 'ירמיה' מסמל את חשיבותה של האמת והדבקות במטרה.