עטרה רבת-הדר שהמלך או המלכה נושאים על ראשם לאות מלכות. בתורת הסוד היהודית, בספר הזוהר ובחכמת הקבלה בכלל, 'כתר' הוא שמה של הגבוהה מבין עשר הספירות. שם זה לילדם בוחרים מדגיש את הצד האצילי שבנפש, ואת התקווה כי הנולד/ת יזכו ל'מלוכה' בהתנהגותם ובהתמודדויות השונות בחייהם יזכו למלוך על רצונם. השם 'כתר' אינו מקראי, אולם הכתר מוזכר במקרא כסממן מלכות:

"וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת, וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ."(אסתר ב' 17).

בפרקי אבות מופיע הכתר כסמל לתפקיד: "שלושה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות – וכתר שם טוב עולה על גביהן" (אבות ד' 13). כותב המשנה בא לומר כי תפקידים מכובדים רבים קיימים (חכמים ומורים, כהנים ומלכים), ואולם הטוב ביותר הוא כשאדם במעשיו הטובים יוצר לעצמו שם טוב בחברה.