שמו של שיח שהשרף שלו משמש כבושם וכחומר לרפואה בעיקר בעת העתיקה. ה'מור' היה אחד ממרכיבי הקטורת שבישם את בית המקדש בריחו הטוב, ועל פי המדרש על שמו קרוי ההר עליו שכן בית המקדש, הר המוריה. בספר שיר השירים, ה"אהובה", שעל פי הפרשנות המסורתית היא משל לעם ישראל, בישמה עצמה במור:

"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה" (שיר השירים ג' 6).

השם 'מור', המביע ייחודיות ויוקרה, מבטא את התקווה כי הצאצא שנולד ישפיע ממעשיו הטובים כמו ריח טוב על סביבתו. בחירה בשם 'מור' יכולה גם להעיד על געגוע שחשים ההורים לזמנים בהם נעשה שימוש בבשום זה בבית המקדש, ועל כמיהה לבניינו. השם 'מור' יכול לשמש להנצחת שמו של אדם בשם 'מרדכי' שנפטר בשל הדמיון הצלילי בין השמות, ובעקבות המדרש שהמשילו למור: "'ושמו מרדכי' מה 'מר' ראש (=משובח) לכל הבשמים, אף מרדכי ראש לצדיקים בדורו" (אסתר רבה, מהדורת וילנא, פרשה ו). כמו-כן יכול השם לשמש להנצחת זכרו של אדם בשם 'אברהם' שנמשל גם הוא במדרש למור: "'מור' זה אבינו אברהם. מה המור הזה ראש לכל הבשמים, אף אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים. מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות, כך היה אברהם אבינו ממרר ומסגף עצמו ביסורים, מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור, כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש" (שיר השירים רבה , מהדורת וילנא, פרשה ג). ערב של שושנים מילים: משה דור ערב של שושנים נצא נא אל הבוסתן מור בשמים ולבונה לרגלך מפתן. לילה יורד לאט ורוח שושן נושבה הבה אלחש לך שיר בלאט זמר של אהבה. שחר הומה יונה ראשך מלא טללים פיך אל הבוקר, שושנה. אקטפנו לי…