שם לבנים. השם נבו מוזכר בתנ"ך מספר פעמים כשמם של מספר אתרים. האתר הידוע מכולם הוא הר נבו, בו על פי המסופר צפה משה על ארץ ישראל אליה לא זכה להכנס:
"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (דברים ל"ד, 1).
במקום זה גם נפטר משה ומקום קבורתו לא נודע. במשך אלפי שנים מזוהה המקום עם הר בירדן, בקרבת ים המלח, המשקיף לעבר ארץ ישראל. נבו מוזכר גם כמקום ישוב בארץ מואב, בעבר הירדן המזרחי. השבטים ראובן, גד וחצי משבט המנשה ביקשו להתיישב בצד זה של נהר הירדן והישוב נבו נכלל בנחלתו של ראובן: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ… וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ" (במדבר ל"ב, 37-38).
על פי מצבת מישע, כתובת ארכיאולוגית מהמאה ה-9 לפני הספירה, נכבשה עיר זו על ידי מישע בנו של כמוש מלך מואב והפכה לעיר מואבית. כמו כן, מוזכרת נבו כאחת הערים ביהודה בה ישבו יהודים שחזרו מגלות בבל, יחד עם זרובבל: "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ… בְּנֵי נְבוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב', א, 29).
