נחמה מאת האל. נחמיה המקראי היה ראש שבי הגלות בתקופת שיבת-ציון, והקמת בית המקדש השני, במאה השישית לפסה"נ. הוא מונה לשליט בארץ על ידי השלטון הפרסי. במקרא קיים ספר בשם 'נחמיה' ובו מתוארים האירועים בארץ בתקופת שיבת ציון.

"דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (נחמיה א' 1).

השם 'נחמיה' מתאים לבנים שנולדו בחודש אב המכונה 'מנחם אב' בשל העובדה שחלים בו ימי אבל על חורבנם של בתי המקדש, ובהם תשעה באב.