שם לבנים ולבנות שפירושו שתיל של עץ, עץ רך שזה עתה ננטע. שם זה מבטא את ראשיתה של הצמיחה, הפריחה והלבלוב. המילה נטע מופיעה במקרא בספר איוב:

"מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע" (איוב פרק יד פסוק ט)

בניקוד אחר, כפועל, מופיעה השורש 'נטע' בפסוקים נוספים:

"כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" (במדבר פרק כד פסוק ו) "לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל" (ישעיהו פרק מד פסוק יד)

כציווי, מופיע המילה נטע בפיוט הידוע  

"דְּרוֹר יִקְרָא", שחיבר דונש בן לברט במאה העשירית: "דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלָמִי וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי"

גם בשירה העברית מופיע שם זה, בפזמון "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר" שהלחין דובי זלצר, ומבוסס על פסוק בספר ישעיהו פרק מא:

אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר נֶטַע אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֵן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו.