עמרי היה מלך ישראל בתקופת הבית הראשון. תקופת שלטון מלכותו הייתה 12 שנים במהלך המאה ה-9 לפני הספירה. על תקופת מלכותו מסופר בספר מלכים. לאחר רציחתו של המלך שקדם לו על ידי אחד משריו, המליך העם את עמרי, שר הצבא, למלך עליהם:

"וַיִּשְׁמַע הָעָם הַחֹנִים לֵאמֹר קָשַׁר זִמְרִי וְגַם הִכָּה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּמְלִכוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת עָמְרִי שַׂר צָבָא עַל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא בַּמַּחֲנֶה". (מלכים א, פרק ט"ז, פסוק ט"ז)

שנות מלכותו אופיינו בשלום ששכן בין ממלכתו לבין ממלכת יהודה וממלכות שכנות, לצד מלחמות והרחבת שטחי ממלכת ישראל. כמו כן, בימיו נכנסו השפעות של דתות זרות לישראל. הוא הקים שושלת מלוכה שנמשכה 4 דורות והיה אבי אחאב מלך ישראל.