בכתיב חסר 'עדו', ובכתיב מלא – 'עידו', הוא שם תנכי. במקרא נזכרו שלושה אישים חשובים בשם זה, שהמרכזי שבהם הוא עידו הנביא, שהיה סבו של זכריה הנביא. תוכן נבואותיו של עידו לא השתמרו, אולם ישנן עדויות על פעילותו. על גלגולה של המשפחה נאמר:

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר אֲדֹנָי אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא" (זכריה א' 1).

כן מתואר בספר דברי הימים קיומו של חיבור בשם "מדרש הנביא עידו" (דברי הימים ב', יג 22) חיבור זה לא הגיע לידינו. משמעות השם לא ברורה לחלוטין. עם זאת, ניתן לראות את הקשר בין 'עידו' לבין 'עד' או 'עדות' ובכך ליצוק בשם משמעות, כאילו בא הילד לעולם כדי להביא עמו עדות וזיכרון לאירוע מסוים, או כמי ששמו משמש עדות והבטחה לעתיד. עדות הוא גם אחד משמותיה של התורה הניתנת לעם ישראל כעדות. קשר לשוני-מצלולי נוסף מתקיים עם המילה 'עדי' שהיא תכשיט. להרחבה ראו תחת ערך זה.