משמעותו של השם רן היא שר ומזמר. השם רן אינו מופיע בתנ"ך בלשון זה, אולם מילים בעלות אותו שורש (רני, רינה, רננה) מופיעות בפסוקים רבים. כך למשל פונים הנביאים השונים לבני ובנות ישראל וירושלים לקראת הגאולה והשמחה לעתיד, וקוראים להם לרון ולשמוח, כי ההבטחה קרובה להתממש והשמחה קרובה לבוא:

"רָנִּי בַּת צִיּוֹן, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל, שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב, בַּת יְרוּשָׁלִָם" (צפניה ב', 14); "נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה" (ישעיהו י"ד, 7); "רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם" (ישעיהו מ"ט, 13).

'רינה' מופיעה לא רק כשמחה בלב, אלא דווקא כהשמעת קול רם של שמחה. כך במזמורי תהלים שכתב דוד מלך ישראל:

"כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה" (תהלים מז 2) "קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל" (תהלים קיח 15)

בשורש ר.נ.ן. אף נעשה שימוש כמילה נרדפת למילה 'תפילה', כמו בפסוק:

"וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם" (מלכים א, ח 28),

וכן בדברי דוד המלך:

"הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי" (תהלים י"ז, 1).