שאנן הוא מי שמתנהג בביטחון לגבי העתיד, בשלוות נפש, אינו מודאג ואינו חש וממהר לשנות את המציאות ולעשות הכנות לעתיד. מילה זו מופיעה במקורות הן בנימה שלילית והן בנימה חיובית. הנימה החיובית מופיע אצל נביאים המבקשים לעודד את העם למעשים ולתכונה, ואינם אוהבים את קור רוחם ואת שלוות נפשם של ישראל, המבשרת על ביטחון עצמי מופרז הגורם לחיבוק ידיים. כך דבריו של הנביא ישעיהו:

"נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, קֹמְנָה, שְׁמַעְנָה קוֹלִי" (ישעיהו ל"ב 9),

וכן דבריו של הנביא עמוס:

"הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן" (עמוס ו' 1).

בנימה הפוכה, חיובית, מופיעה השאננות לגבי ירושלים, אשר התקווה היא כי תזכה לשלווה, לשלום ולישיבת בטח:

"חֲזֵה צִיּוֹן, קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו, ל"ג 20).

בעקבות פסוק זה, אחד משבעים שמותיה של ירושלים הוא 'נוה שאנן' (למרות שהיום נקראת בשם זה דווקא שכונה גדולה בחיפה). הורים הקוראים בשם זה לילדם מתכוונים מן הסתם לאחל לו את התכונות החיוביות הקשורות בשמה זה של ירושלים – שלווה, בטחון עצמי, רוגע ושלום.