השם 'שבות-יה' או 'שבותיה' מורכב מן המלים 'שבות' ומשמו של הקדוש ברוך הוא. צירוף זה מביע הן את התפילה האישית והפרטית, כי אנו נשוב אל האל ונתקרב אליו, והן את התפילה הלאומית והקולקטיבית כי האל ישיב את שבות עמו, יקבץ את העם מכל הגלויות אל ארץ ישראל, יחזיר את עם ישראל לביתו ויחדש ימינו כקדם. הורים הקוראים בשם זה לבתם מביעים את שאיפתם שבתם תהיה חלק מתהליך השיבה לציון, חלק מגאולת העם וחזרתו לארצו, וחלק מתהליך התשובה הכרוך בכך. שם זה יכול להתאים גם כדרך ליצירת ולחיזוק תקווה בימים קשים של גלות, נדידה וריחוק מן המולדת. הבטחת האל להשיב את שבות עמו ישראל, שעליה מבוסס שם זה מופיעה במקומות שונים בספרי התורה והנביאים. בספר דברים מופיעה ההבטחה והתקווה לקיבוץ גלויות בעתיד בלשון זו:
"וְשָׁב אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל', 3).
ברוח זו מתנבא גם הנביא ירמיהו דברי גאולה ונחמה באומרו: " כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר אֲדֹנָי; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ירמיהו ל', 3).
ירמיהו מוסיף ומתנבא כי: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי, הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם; וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל-מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (שם, 18).
הנביא ירמיהו גם מזכיר לנו את הקשר שבין נישואין והקמת בית בישראל (החיבור וההשלמה האישיים) לבין בניית חורבותיה של ירושלים וקיבוץ הגלויות המסומלים בשבירת הכוס בחופה (החיבור וההשלמה הלאומיים): "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה… כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר אֲדֹנָי" (ירמיהו ל"ג 11).
דברים דומים אומרים גם הנביא יחזקאל (יחזקאל ל"ט, 25), הושע (הושע ו', 11) ויואל (יואל ד', 1). גם הנביא עמוס מנבא את סופה הטוב של הגלות ואת בנייתה המחודשת של הארץ בשלום ובשלווה: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם" (עמוס ט', 14).
דגשו של הנביא עמוס מוסב על כך שהבונים את הארץ יצליחו גם ליהנות מפירות מעשיהם ולאכול מפרי עמלם לאורך זמן. גם משורר תהלים, דוד המלך, מקווה ומשורר לאותה שיבה מבורכת ושלווה, והוא מוסיף גם את יסוד השמחה הרבה שתהיה באיחוד מחודש זה: "בְּשׁוּב אֲדֹנָי שְׁבוּת עַמּוֹ; יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים י"ד 7, וכן מזמור נ"ג 7 ומזמור פ"ה 2).
